הפודקאסט של איתי סגל

אילנה ברקוביץ׳ כבר לא מחפשת את אור הזרקורים, והיא גם לא ממש מתגעגעת. בשיחה עם איתי סגל היא מספרת למה נמאס לה להיות הסיידקיק של הגברים בטלוויזיה, על המעבר להייטק ועל מה שהייתה עושה אחרת בקריירה. היא חוזרת לזוגיות עם אביב גפן, לשירים שכתב עליה ולחברות הקרובה שנוצרה ביניהם דווקא שנים אחרי הפרידה. וגם: הזוגיות עם איתמר, האימהות, גיל המעבר וההודאה הכנה שלמרות שהיא אוהבת את החיים שבנתה לעצמה, היא לא באמת מרגישה מאושרת. כניסה למכבי פארם:https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=PODCAST&utm_medium=NOVEMBER&utm_campaign=ALLIN

ג׳וי ריגר ומיה לנדסמן, שתיים מהשחקניות הבולטות, העסוקות והמסקרנות של הדור שלהן, מחליפות לראשונה את הבמה בכיסא המנהלות האמנותיות של פסטיבל ״לכל הרוחות״, שיתקיים בסוף השבוע הקרוב (5–7 בנובמבר) ביפו.בשיחה זוגית מצחיקה, פרועה וחשופה עם איתי סגל, הן מדברות על אכזריות המקצוע, הדחיות באודישנים, הצורך הבלתי נגמר באישור ובאהבה, ועל השאלה כמה קשה להיות בן או בת זוג של שחקנית.ג׳וי מספרת על התפקיד הראשי שוויתרה עליו למען הזוגיות, על הרצון הגדול להיות אמא ועל הפער בינה לבין בת זוגה. מיה מסבירה למה כל יום הולדת שלה נגמר באכזבה, איך בן הזוג שלה שורד את הבקרים איתה, ומה קרה כששליח מהסופר היה משוכנע שהיא גבר.וגם: על עירום, דימוי גוף והפחד מחשיפה, על המחיר של הבעת דעה בישראל, על החלומות שעוד לא הגשימו ובונוס מיוחד: מבחן משחק משעשע שיצא משליטה כניסה למכבי פארם:⁠https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=PODCAST&utm_medium=NOVEMBER&utm_campaign=ALLIN

רגע לפני סוף השבוע האחרון של מערכת הבחירות, גדי איזנקוט, יו״ר מפלגת ישר והמועמד לראשות הממשלה, מגיע לריאיון אישי ופוליטי עם איתי סגל. הוא מבהיר שלא יסכים לרוטציה עם בנט או ליברמן (״יהיה ראש ממשלה אחד, וזה יהיה אני״), שלא יאפשר לטראמפ להתערב בהרכבת הממשלה הבאה, ומסביר למה סערת ה'קוף' של ינון מגל תיזכר כאחד האירועים המכוננים של מערכת הבחירות. וגם: למה הוא בטוח שהוא יודע להיות פוליטיקאי ערמומי, מה הוא באמת חושב על החיקוי שלו ב״ארץ נהדרת״, ואיך הגיבו הנכדים שלו ליובל סמו? מה חושבת חנה, אשתו זה כמעט חמישים שנה, על האפשרות שתהפוך לאשת ראש הממשלה, והאם בכלל תסכים לעבור לבלפור?בשיחה אישית במיוחד הוא מדבר על תחושת האשמה כאבא, מודה שהוא לא יודע להיות פגיע או לבקש עזרה, וחוזר אל הגעגועים לגל, הטיול המשפחתי האחרון, החלומות שלא הספיקו להגשים והבחירה להמשיך בחיים. ולסיום, בריאיון ניצחון מדומיין, הוא מגלה מה תהיה ההחלטה הראשונה שלו כראש ממשלה, על איזה תיק לא יוותר, למה דווקא הוא, מכל המועמדים, מסוגל לאחד את הישראלים ביום שאחרי הבחירות, ומה הדבר שהכי מפחיד אותו בתפקיד?

שבוע לפני הבחירות הגורליות בישראל, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מגיע לשיחה אישית עם איתי סגל. על הפגישה הראשונה עם בנימין נתניהו לפני יותר מארבעים שנה, והבוז שהוא רוחש לו עד היום; ההצעה המפתיעה שיש לו למנהיגי גוש השינוי ליום שאחרי הבחירות; והאנשים שעוצרים אותו ברחוב ואומרים לו: ״אתה הפספוס שלנו״. על ההחלטה להתפטר, המשפט והמאסר, והאמת שהוא מבטיח שעוד תצא לאור; החיים החדשים בגיל 81 והרגעים הקטנים שמרגשים אותו כסבא. וגם: איך השפיעו אשתו וילדיו על עמדותיו הפוליטיות, מה חשוב לו שיזכרו ממנו ואיך יחגוג אם נתניהו יפסיד בבחירות?

אברי גלעד מגיע לשיחה אישית עם איתי סגל ומדבר על החיים החדשים אחרי הפרידה מנעמה, בת זוגו במשך 17 שנים, ולמה היא עדיין החברה הכי טובה שלו; הניסיון הקצר באפליקציות ההיכרויות, הגעגוע לישון בכפיות והרגע שבו גילה שהוא כבר שקוף בעיני נשים; ההורות המשוחררת שלו; למה הוא, כאיש ימין, לא מסוגל להצביע לנתניהו, ולמי הוא מתכוון להצביע; הזוגיות הטלוויזיונית המפתיעה עם יאיר שרקי, הצעת העבודה שקיבל מערוץ 14, וההודאה שאחרי עשרות שנים של משכורות ענק בפריים טיים, הוא לא ידע לשמור כסף בצד וגם היום לא יכול להרשות לעצמו לצאת לפנסיה

הפרשנית הפוליטית הבכירה סימה קדמון בראיון נדיר לאיתי סגל על האפשרות שתפסיק לכתוב אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, היחסים עם ראש הממשלה ונוני מוזס, ההחמצה הטלוויזיונית וההצלחה שהגיעה דווקא בגיל 70, וגם על קנאה מקצועית, המחשבות על המוות והטקסט האישי שלה שהגיע לספר של דויד גרוסמן.

פרק סיום העונה. בראיון בלעדי לאיתי סגל, אורנה דץ מדברת על החיים מאז מותו של בנה עומר במרץ 2024: “הכאב הוא איבר בגופי”, ומספרת איך “למדתי על הליכון בחדר כושר ללכת מחדש”. על הבית שלה שעזבה כי “הכול זה הוא”, הקשר עם משה דץ אחרי הפרידה והמשפחה שהתארגנה מחדש סביב בנם יועד, “הוא הברית”; וגם על ״מהפך״ המיתולוגית והדרך המקצועית בלי דץ, למה חשוב לה שלכל אישה יהיה כסף משלה, למה היא ממליצה לא להתגרש אם לא חייבים, החיים בגיל 62 והכמיהה לזוגיות חדשה.להורדת אפליקציית הרמוניק בריין, טכנולוגיה ישראלית שמגיעה אליכם בתמיכת "קליר סקיי" – טכנולוגיות לריפוי הנפש, לחצו כאן: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.kolnaלהאזנה לספרים קוליים באפליקציית "עברית"-משתמשי אנדרואיד לחצו כאן: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.yit.evritViewerמשתמשי אייפון לחצו כאן:https://apps.apple.com/il/app/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA/id418786826לאתר קליר סקיי : https://clearsky-fund.org/

נפתלי בנט מגיע לשיחה אישית ופוליטית עם איתי סגל, חודשיים לפני הבחירות, ומדבר על האפשרות שיחזור לראשות הממשלה ועל הטעויות והשיעורים שלמד מהקדנציה הקודמת. על המחיר ששילמו גילת והילדים, ולמה דווקא אחרי 7 באוקטובר אשתו אמרה לו: “לך תעשה משהו”. על מערכת היחסים המורכבת עם נתניהו והאפשרות שיתמוך בחנינה, התוכנית שלו לחברה החרדית והמחלוקת עם גדי אייזנקוט, וגם השינוי שעבר ביחס לקהילה הגאה. וגם: התוכנית לחיסול סינוואר שלא יצאה לפועל, מצבה של ישראל בעולם, ואיך הצליח להוריד כמעט 20 קילו. להורדת אפליקציית הרמוניק בריין, טכנולוגיה ישראלית שמגיעה אליכם בתמיכת "קליר סקיי" – טכנולוגיות לריפוי הנפש, לחצו כאן: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.kolna להאזנה לספרים קוליים באפליקציית "עברית"- משתמשי אנדרואיד לחצו כאן: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.yit.evritViewer משתמשי אייפון לחצו כאן: https://apps.apple.com/il/app/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA/id418786826 לאתר קליר סקיי : https://clearsky-fund.org/

יובל שרף מגיעה לשיחה עם איתי סגל על החיים מאחורי הקריירה: הזוגיות ארוכת השנים עם שלומי שבן והבחירה מחדש בתוך קשר, האימהות לשני בנים, הבית הפתוח שבו גדלה, והרעב המקצועי שלא נעלם גם אחרי שנים של הצלחה. היא מדברת גם על דחייה וכישלונות בעולם המשחק, על הצורך לשחרר שליטה, ועל הרגעים שבהם היא עדיין שואלת את עצמה אם היא באמת במקום הנכון.

יאיר גולן מאמין שצריך לחזור לאמת כנקודת המוצא. רק כך יהיה אפשר לתקן את ״הקלקול הנורא שגזר עלינו נתניהו וממשלתו״. על נאום התהליכים המפורסם שהביא לכך שלא מונה לרמטכ״ל: ״אני מאמין גדול בלא לשבת בצד ולהימנע״, על המחיר המשפחתי ״אתה לא האבא שאתה רוצה להיות״, החזית המדינית ״הקיפאון מוציא אותי מדעתי״, והזוגיות עם רותי ״נפגשנו בנסיבות מאוד מיוחדות ומאז היא העוגן שלי שמאפשר לי לרוץ מרחקים ארוכים״. וגם: מתייחס לראשונה לסוגיית ביטול השיריון של עינב צנגאוקר.

עפר שכטר לא רצה ילדים. הוא הרגיש שהוא לא מסוגל לזה פיזית. כשהגיעה הקורונה, והוא מצא את עצמו עם שלושה אחיינים לבד, הוא הבין שילדים מביאים כוחות שהוא לא חשב שיש לו. בשיחה עם איתי סגל הוא מספר על הגעגועים לאמא שלו שנפטרה כשהייתה בן 17 ״מתגעגע אליה יותר״, על ההיכרות עם קסניה ״קניתי מיטה ענקית כי הכנתי את השטח״, החרדות שנעלמו ״התנתקתי מחרדות לחלוטין כשנולדו לי הילדים״ והגיל ״יש לי אכילה רגשית ועליתי 4-5 קילו, יש לי שיער שיבה אבל אני נאחז בשורשים״.

בשיחה עם איתי סגל בר ברימר מתאר בכנות את המסע המטלטל שעבר מאז שהחליט לעזוב את אזור הנוחות של וללמוד משחק מחדש בבית ספר מקצועי. הוא משתף בשנה וחצי של משברים עמוקים, תחושות דיכאון ואובדן תמימות בעקבות הלימודים והתמודדות עם הטרדה מינית. על הקשר המיוחד והתומך עם בת זוגו אגם בוחבוט ״זוגיות זה הדבר שהכי חשוב לי״, ההשתתפות ב״רוקדים עם כוכבים״ והדרך שבה הוא הפך להיות רקדן סלונים בגיל 28 וגם על ההתחזקות הדתית שהוא חווה בשנים האחרונות.

איתי סגל מארח את יאיר לפיד

בשיחה עם איתי סגל רפי גינת מנתץ את תדמית החוקר הקשוח והבלתי מתפשר שטיפח לאורך השנים בתוכניתו המיתולוגית "כלבוטק", ומסביר כי המציאות מאחורי המסך שונה לחלוטין: "הכל עניין של תדמיות... יצאה מין תדמית של כסחיסט... אבל איפה אני ואיפה זה, אני מהרגישים, בזה שבוכה בסרטים, ובדיוק הפוך". הוא לא צופה בערוץ 14 ״זה לא טלויזיה, חסרי כישרון״ וחושף ביושר מה החרטה הגדולה ביותר שלו: "אם יש משהו שאני מתחרט עליו בקריירה, זה היום שבו באתי אל נוני מוזס ואמרתי לו, אני עוזב את ידיעות אחרונות". בסופו של דבר, הוא מביט בפרספקטיבה מפוכחת על המחיר האישי הכבד ששילם עבור בניית הקריירה התובענית ומודה: "אני לא גידלתי את הילדים", תוך שהוא מדגיש כי כיום, במבט לאחור, לאחר שעשה כבר הכל, "צריך להדק את הדבר הכי יקר שיש" – המשפחה, החברים הקרובים ונכדו, שהפך ל"משוש חייו".

יואב צפיר חתום על כמה מרגעי השיא הגדולים ביותר של תרבות הפופ והטלוויזיה בישראל. בשיחה עם איתי סגל הוא חוזר לרגעי האופוריה באירוויזיון ומספר איך זה מרגיש להוביל לניצחון: "המשפט הראשון שאני אומר בחדר זה, את זוכה באורויזיון". "זה סוג של אופוריה, שאתה לא מאמין שקרתה לה... אתה מרגיש חלק מתרבות הפופ". צפיר חוזר לסיפורים שמאחורי הקלעים של תעשיית הבידור, אך לצד ההצלחות הנוצצות הוא מדבר בגילוי לב על התכונות והמורכבות שמלוות אותו בניהול המערכת ובעבודה מול אומנים, ומעיד על עצמו: "אני קצת רח לב מדי וטוב לב מדי... מאוד קל לסובב אותי ומאוד קל להשפיע עליי". עם כל ההצלחה המקצועית, הסיפור הגדול והחשוב לו מכול הוא התפקיד שלו כאבא: "החלום שלי הגדול... זה שאני יוכל לראות את גילי ואת מאיה ואת שירה עושות דברים מדהימים שהם טוב להם איתם", מתוך רצון "להמשיך את המפעל כרגע ותוך כדי לחיות... למצוא את האיזון הנהדר הזה... בין חיים נורמליים ומשפחה".

ברוריה אבידן בריר הקדישה יותר מחמישה עשורים לסיפורים של אחרים. כעיתונאית ב"לאשה" היא חתומה על כמה מהסקופים הגדולים בתולדות העיתונות הישראלית, ראיינה נשיאים, ראשי ממשלה, אמנים ואנשי ציבור, וידעה בדיוק איך לגרום למרואיינים להגיד את הדבר שלא התכוונו לומר. בשיחה עם איתי סגל היא חוזרת אל הרגעים שבהם כותרת אחת הייתה יכולה לטלטל מדינה, ומספרת איך נראתה העיתונות בתקופה שבה תחקיר, קשרים ואמון היו הכלים החשובים ביותר של כתב, והיד על המקלדת הבינה את גודל האחריות. היא חוזרת לסיפורים שמאחורי החשיפות הגדולות, מהריאיון עם רעיה הרניק שהסעיר את המדינה, דרך הפרסום על מצבו הנפשי של מנחם בגין ומה היא הייתה צריכה לעשות בשביל להשיג אותו. היא חוזרת למפגש הראשון עם בנימין נתניהו. לצד אלה היא מדברת בכנות גם על הגבול שבין זכות הציבור לדעת לבין הזכות לפרטיות. אבל ככל שהשיחה מתקדמת, מתברר שהסיפור הגדול ביותר הוא דווקא שלה. ברוריה מספרת על הטרגדיה המשפחתית שליוותה אותה מילדות, על אחיה שהיה עם תסמונת דאון ואמה שהטביעה אותו באמבטיה, על הסוד שנשאה במשך עשרות שנים, ועל הדרך שבה האירוע הזה עיצב את הבחירות המקצועיות שלה ואת המשיכה שלה לעסוק…

נועם קליינשטיין נמצאת בימים אלו בעיצומה של אחת התקופות העמוסות והמשמעותיות בקריירה שלה. עם אלבום חדש, הופעות גדולות, תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה ומחזמר מקורי בדרך, היא ביברור כבר מזמן כוכבת בזכות עצמה ולא רק "הבת של" אבל אולי מה שהכי מרענן בנועם זה הבחירה שלה לדבר בכנות גם על היתרונות שבגדילה בבית שבו היצירה הייתה דרך חיים. השיחה נפתחת דווקא בשאפתנות. נועם מספרת למה היא לא מפחדת להגיד בקול שהיא רוצה להצליח, על המניפסטים שכתבה לעצמה בדרך לקיסריה, ועל ההבנה שרצון גדול הוא לא משהו שצריך להתנצל עליו. היא מדברת גם על הדרך הארוכה שעשתה מהמוזיקה האינטימית והאינדי של תחילת הדרך אל הרצון להגיע לקהל רחב, ועל הבחירה לבנות קריירה מתוך חזון ארוך טווח. בהמשך היא משתפת בסיפור ההיכרות עם בן זוגה, שהתחיל איפה שרוב סיפורי אהבה המודרניים מתחילים - באינסטגרם אבל קיבל תפנית מפתיעה אחרי שהוא פנה אליה בעקבות השיר שכתבה לזכרו של אדיר מסיקה ז"ל. היא מספרת איך השתנתה התפיסה שלה לגבי זוגיות, למה הפסיקה לחפש אנשים מוכשרים והתחילה לחפש קרקע, ומה למדה משברונות הלב שהפכו לאלבום החדש שלה. השיחה נוגעת גם בילדות בבית של ריטה ורמי, בגירושי…

רביב דרוקר הוא בנאדם עקבי. כבר למעלה מ-30 שנה שהוא בעיתונות, למעלה מ-20 שנה שהוא ברשת 13 (לשעבר ערוץ 10) ולמעלה מ-25 שנה שהוא עם ענת גורן, זוגתו לחיים ושותפתו ליצירה. כבר לא מדאיגה אותו האפשרות שהוא יוריד הילוך ולא שייסגר הערוץ שבו הוא עובד. הוא כן מודאג מהאפשרות שנתניהו ינצח בבחירות. בשיחה עם איתי סגל הוא מדבר על התחקיר שעשה על יובל וילנר ומספר איפה האמין לגרסתו ואיפה פחות. מסביר מדוע אין ערך היום בתחקירי הון-שלטון, מפרגן למוריה אסרף, שמח על כניסתו של אסף רפופורט לערוץ, אבל מתגעגע לימים של ירון לונדון ומוטי קירשנבאום ז״ל.

רגע לפני שבוע הספר, הסופר המצליח אשכול נבו מגיע לשיחה עם איתי סגל לרגל צאת ספרו החדש הלילה הארוך ביותר, הם מדברים על כתיבה בזמן מלחמה, על החיים במדינה שכבר שלוש שנים מתקשה לנשום, ועל הניסיון למצוא משמעות, תקווה ואנושיות דווקא ברגעים שבהם הכול מרגיש שבור. נבו מספר על השנה הראשונה אחרי השבעה באוקטובר, שבה כמעט לא הצליח לכתוב סיפורים. במקום זאת הוא מצא את עצמו נוסע בין מוצבים, בתי חולים, מלונות של מפונים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות. הוא משתף במפגשים ששינו אותו, בשיחות שלקח איתו הביתה, ובדרך שבה כל אלה הפכו בסופו של דבר לספר החדש. בהמשך הוא מדבר על תהליך הכתיבה הייחודי שלו, למה הוא אף פעם לא יודע איך ספר יסתיים כשהוא מתחיל לכתוב אותו, איך לילה שבו ננעל מחוץ לבית הפך לסיפור, ולמה דווקא תקלות, אכזבות ורגעים מביכים הם חומר הגלם הטוב ביותר ליצירה. השיחה נוגעת גם בילדות שעברה בין יותר מעשרה בתים שונים, ובחיפוש המתמשך אחר תחושת בית שמלווה אותו עד היום. נבו מספר על הקשר הקרוב עם שלוש בנותיו, על ההחלטה לאפשר להן לעשות את שביל ישראל לבד למרות החשש, על ההודעות שהוא עדיין מחכה לקבל מהן כשהן מגיעות הביתה בשלום, ועל הרגע…

לנה קריינדלין עומדת כבר כמעט שני עשורים בראש תיאטרון גשר, אחד ממוסדות התרבות המשפיעים והייחודיים בישראל. בשיחה עם איתי סגל היא חוזרת אל התחנות שעיצבו את חייה, מהילדות במוסקבה ועד להפיכתה לאחת הנשים החזקות בעולם התרבות הישראלי. בפרק היא מדברת בכנות על האובדן שמלווה אותה מאז גיל חמש, כשאמה שמה קץ לחייה. לנה מספרת שהיא מעולם לא קיבלה תשובה לשאלה למה זה קרה, ושהיא עדיין הייתה רוצה לפגוש את אמה ולשאול אותה מה צריך לקרות בחייה של אישה כדי לעזוב ילדה בת חמש. היא גם חושפת שמעולם לא סיפרה לאביה שידעה את האמת על מותה של אמה. בהמשך היא מספרת על העלייה לישראל שהתחילה כמעט במקרה, על השנים הראשונות של תיאטרון גשר, על הדרך שבה מצאה את עצמה בתפקיד המנכ"לית למרות שמעולם לא תכננה לנהל תיאטרון, ועל המחירים האישיים של חיים שמוקדשים כמעט לחלוטין לעשייה. השיחה נוגעת גם בקשר יוצא הדופן שלה עם יבגני אריה, האיש שלדבריה היה האדם המשמעותי ביותר בחייה, ביחסים המורכבים שבין יצירה, אהבה ונאמנות, ובאופן שבו הקשר הזה השפיע על מערכות היחסים האישיות שלה לאורך השנים וגם: למה היא מעולם לא הלכה לפסיכולוג, איך נראית ישראל בעיניה אחרי חיים בברית…

צופית גרנט אשת טלוויזיה, יוצרת ומי שהפכה במשך השנים לאחת הדמויות הכי מזוהות עם כאב, חמלה ואנשים שקופים, אבל במהלך הפרק מתברר שהפעם הסיפור הוא קודם כל עליה. על הילדה שגדלה בלי הורים, על האישה שכל החיים ניסתה לבנות לעצמה משפחה, ועל הפחד הגדול שהתחיל ללוות אותה בשנים האחרונות, להפוך לאמא שלה. השיחה נפתחת במקום הכי אישי. גרנט חוזרת לילדות בלי אבא ואמא נוכחים באמת, לאובדן, לבדידות, ולדרך שבה אספה לעצמה לאורך השנים "משפחות חלופיות". היא מדברת בכנות נדירה על הצורך שלה להציל, לטפל ולהחזיק אחרים, ועל זה שאולי כל חייה ניסתה לבנות לעצמה את הבית שלא היה לה. בהמשך מגיעה ההתמודדות הבריאותית שטלטלה את חייה בשלוש השנים האחרונות. צופית מספרת על הצנתור שעברה, על הטרשת בעורקים, על מחלת העיניים שכמעט הובילה לעיוורון, ועל הפוסט טראומה שהתפרצה אחרי שנים שבהן הייתה בטוחה שהיא חזקה מהכול. היא מדברת בפתיחות גם על הדיכאון שנכנסה אליו, על ההתנגדות לקחת תרופות, ועל הדרך שבה ניסתה להתמודד לבד, דרך צום, תפילה, אמונה, ספורט ועבודה בלתי פוסקת. השיחה נוגעת גם בזוגיות שלה עם שולי רנד, בקשר החריג והמורכב עם אברהם טל, ובמשפחה הגדולה והלא…

אוראל צברי מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד האנשים הכי מזוהים היום עם חיקויים וארץ נהדרת, אבל מהר מאוד מתברר שמתחת לצחוקים ולדמויות מסתתר סיפור הרבה יותר אישי, על ילד שלא תמיד הרגיש שייך, שבמשך שנים ניסה להוכיח שהוא מסוגל להצליח, ועל אדם שגם היום, כשהוא כבר אחד הקומיקאים האהובים בישראל, עדיין חי עם פחד שהכול יכול להיעלם ברגע. השיחה נפתחת במשפחה ובקשר הקרוב מאוד שלו עם ההורים. צברי חוזר לילדות, לשנים שבהן המשפחה עברה לחו"ל, לתחושת הזרות בבלגיה ובצרפת, ולדרך שבה דווקא המעבר הזה עיצב את האישיות שלו ואת הצורך להצחיק כדי להשתלב. הוא מדבר בכנות גם על הפחדים של ההורים שלו מהבחירה במשחק ובבידור, ועל התחושה שההצלחה שלו היום היא גם דרך להחזיר להם ולהוכיח שהילד שכולם דאגו לו הצליח לבנות לעצמו חיים אחרים. בהמשך עולה גם המסלול שכמעט שינה את חייו לגמרי. אוראל מספר איך כמעט התקבל לעבוד לצד אהוד יערי בחדשות, איך עבד במשרד הביטחון עם משכורת ותנאים מסודרים, ולמה בכל זאת החליט לעזוב הכול בשביל לנסות להגשים חלום שאף אחד לא הבטיח שיצליח. משם הם מגיעים גם לרגע שבו החלום הזה באמת התגשם, הכניסה לארץ נהדרת והתחושה של ילד שצפה בתוכנית…

השחקנית חני פירסטנברג מגיעה לשיחה אינטימית וחשופה בפודקאסט של איתי סגל. בשיחה היא מספרת על ההחלטה לחזור לישראל כדי לגלם את סאלי בולס במחזמר "קברט" בקאמרי , על הגעגועים לסבתה , והזיכרונות מהפריצה הגדולה עם השיר "דרכנו". חני משתפת בפתיחות על החיים בניו יורק , המעברים המקצועיים בין ישראל לארה"ב , הזוגיות הטרייה בפורטוגל והשינוי המשמעותי שעברה כשהפסיקה לעשן קנאביס בגיל 40. שיחה על אגו, אימהות, והצורך התמידי לצאת מאזור הנוחות.

מאור זגורי מגיע, לראשונה, להתראיין בפודקסט והוא עושה זאת כדי לסכם את העונה של ״זגורי אימפריה״, סדרה שעבורו היא מפעל חיים ועבור הטלויזיה שלנו היא סוג של ציון דרך. בעיניו ״לחשוב שאתה צודק, זאת הדרך המהירה לטיפשות״, אז הוא תמיד מפקפק בזה. בשיחה עם איתי סגל הוא מספר למי הצביע בחמשת מערכות הבחירות האחרונות שבהן לא חזר על אף מפלגה פעמיים. נזכר בפעם שבה עצרה אותו אישה בדיזינגוף סנטר ושאלה אותו למה הוא שונא אשכנזים. המשימה לעשות את ״זגורי אימפריה״ בלי משה איבגי שאותו הוא מגדיר ״דמות מאוד משמעותית בחיים שלי״ והצורך שיאהבו אותו ״אני גם מתגרה באהבה הזאת״. וגם: על מה היא עדיין רב עם אשתו חן אמסלם ולמה הוא ממליץ לכולם על טיפול זוגי?

ענת עצמון מגיעה לשיחה עם איתי סגל כשמאחוריה עשרות שנים של קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה ותיאטרון, אבל מהר מאוד מתברר שהפרק הזה לא נשאר רק בתחנות המוכרות של הקריירה שלה. בתוך ימים של חרדה, אזעקות וחוסר ודאות, עצמון מדברת בכנות על הסטרס שהיא סוחבת בגוף, על הדאגה לילדים, ועל התחושה שהחיים כאן נעשו קשים, רגשית ופיזית, כמעט בכל רגע. השיחה נפתחת במקום הכי אישי, במשפחה. הקשר היומיומי והצמוד עם אביה בן ה 96, הקרבה הגדולה לשני הבנים שלה, והאמונה שמשפחה היא לא רק מסגרת אלא דרך חיים. מתוך המקום הזה היא מדברת גם על חרדה, על דאגה, ועל הקושי לשחרר באמת, גם כשהילדים כבר מזמן גדלו. בהמשך היא חוזרת לרגעים שבהם גילתה את עצמה, כנערה, כאישה וכשחקנית, אבל בלי להיסחף לנוסטלגיה. עצמון מדברת על הפער בין הדימוי הציבורי שנדבק בה במשך השנים לבין התחושה הפנימית שלה, ועל זה שגם היום, אחרי כל מה שעשתה, היא עדיין מרגישה שיש לה מה להוכיח. לא רק כמי שהייתה סמל של תקופה, אלא קודם כל כשחקנית שרוצה תפקידים גדולים, מורכבים ומפתיעים. היא מדברת על מה שעוד לא הוגשם, על הרצון לחזור לבמה בעוצמה, ועל התחושה שהדרך עוד לא נגמרה. דווקא מתוך קריירה ארוכה…

יונתן שלו מגיע לשיחה עם איתי סגל כלוחם משוחרר, פעיל חברתי ומייסד תנועת "כתף אל כתף", אבל במהלך הפרק מתברר שהסיפור שלו מתחיל הרבה לפני הפעילות הציבורית והמאבקים. מאחורי הדמות הציבורית עומד צעיר שנאלץ להתמודד עם אובדן, שאלות על אחריות ועל משמעות, ועם הרצון למצוא דרך לחיות חיים שיש בהם גם מחויבות וגם תקווה.השיחה נפתחת בסיפור החיים האישי שלו, בילדות בין עולמות שונים, במשפחה שממנה הגיע ובדמויות שעיצבו את הדרך שלו. הוא חוזר לרגעים שבהם הבין לראשונה מהי שליחות, ולערכים שספג בבית, ערכים של אחריות, נתינה ואמונה בכך שאפשר להשפיע על המציאות גם בגיל צעיר.בהמשך מגיעים לרגעים הקשים של השירות הצבאי והאובדן של חברים קרובים מהצוות, חוויות שטלטלו את עולמו והפכו לנקודת מפנה. יונתן מדבר בכנות על תחושת האחריות שנולדה מתוך הכאב, על ההבנה שהחיים אחרי המלחמה לא יכולים להישאר כפי שהיו, ועל ההחלטה לפעול כדי לחזק את החברה הישראלית וליצור חיבורים בין קבוצות שונות.לאחר השחרור הוא מוצא את עצמו מוביל יוזמה חברתית שלא תכנן מראש. הוא מספר על הקמת תנועת "כתף אל כתף", על המפגש עם צעירים מכל רחבי הארץ, ועל הניסיון לבנות שיח חדש סביב שירות,…

ממרומי גילו וממרפסת ביתו, דן שילון בן ה85 צופה מהצד על המתרחש וכותב את זכרונותיו. בשיחה עם איתי סגל הוא מדבר על נתניהו ״ייזכר כמי שאחראי ל7 באוקטובר וכאדם לא הגון״, על ערוץ 14 ״ערוץ לגיטימי, יישאר גם אחרי נתניהו״, על שידור המהפך ועליית בגין לשלטון ״חיים יבין אמר בישיבת בוקר ׳תסתכלו בחוץ, השמש זורחת׳״, על המעגל המפורסם ״חווה אלברשטיין לא באה ואמרה שהיא לא רוצה לשבת כמו בתור לקופת חולים״ ועל אחיו המנוח יגאל ״מתגעגע לשיחות שלנו״.

אריאלה ורטהיימר מגיעה לשיחה עם איתי סגל כאמנית, פילנתרופית ואחת הדמויות הבולטות במשפחת התעשיינים שהשפיעה על הכלכלה והתרבות בישראל. אבל למרות כל התארים, ההישגים והחוויות שצברה לאורך השנים, במהלך הפרק מתברר שהניסיון להגדיר את אריאלה הוא לא פשוט כלל. אולי הגיע הזמן לפרק את ההגדרות הגדולות ולספר דווקא את הסיפור האישי, על החיים לצד איתן ורטהיימר, על האובדן שלו, ועל הדרך שבה היא ממשיכה לשאת את המורשת שלו קדימה. השיחה נפתחת בסיפור האהבה הארוך ביניהם. הם הכירו כבר בגיל צעיר, אבל הקשר לא התממש אז, כי היא עדיין לא הייתה מוכנה לחיים לצד איתן ורטהיימר. רק אחרי עשור שכלל גירושים כואבים ושני ילדים משלה, החיים הפגישו אותם שוב, הפעם בזמן ובמקום הנכונים. הזוגיות הזו הפכה עם השנים לשותפות חיים עמוקה ומורכבת בין שני אנשים חזקים מאוד. ורטהיימר חוזרת לרגעים הראשונים של הקשר, להחלטה להתחתן, ולשנים שבהן ניסתה למצוא את מקומה בתוך משפחה ואימפריה תעשייתית שנעה בקצב גדול ממנה. בהמשך היא מדברת על השנים הקשות של מחלתו של איתן, ועל הדרך שבה האמנות הפכה עבורה לכלי להתמודד . היא מספרת על עבודות שיצרה סביב המחלה שלו, ועל האופן שבו יצירה…

נעמי לבוב מגיעה לפרק ממש מצוננת. כל כך מצוננת ששעתיים לפני תחילת ההקלטה היא כמעט ביטלה. אבל למען החברות עם איתי, ובעזרת סיוע פרמקולוגי קל, היא התיישבה באולפן לשיחה כנה על הטיול שעשתה להודו עם בן הזוג, שני הילדים ואפילו לפרקים עם האקס יוסי מרשק. הם מדברים על ההחלטה באמצע החיים ושנת לימודים לעצור הכל ולצאת לחופשה ארוכה על המבנה המשפחתי הלא שגרתי שנוצר, בנסיעה משותפת עם בן זוג נוכחי ואקס, על הזכות לבלות זמן ללא הפרעה ביחד עם הבן זוג ועם הילדים אבל היא גם מדברת בגלוי על הקשיים שזה יוצר, על הרגעים המביכים, ועל ההחלטה לא לקחת גם זמן לעצמה בתוך כל הביחדנס הזה. הטיול הזה לא היה רק חופשה משפחתית מורכבת, אלא מסע עם שאלה אחת גדולה שהיא סוחבת כבר זמן מה: מה השלב הבא שלה מקצועית. לבוב מדברת על תחושת מיצוי מסוימת, על הצלחה שמבחוץ נראית ברורה אבל מבפנים מעלה ספקות, ועל ההבנה שיש משהו חדש שהיא רוצה לנסות, גם אם היא עדיין לא מוכנה לחשוף בדיוק מהו. היא מתארת את הניסיון להקשיב לעצמה בתוך הרעש, בלי למהר לייצר הכרזה. לקראת גיל 40 שמתקרב, היא לא מדברת על משבר אלא על חשבון נפש פרקטי מאוד. על הקושי שלה עם הצורך להיראות כל הזמן…

מתן פרץ מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד הכוכבים העולים של הסטנדאפ הישראלי, אמן שצמח בשנים האחרונות מהופעות קטנות לקהל הולך וגדל עד שהיום הוא כבר מופיע באולמות הגדולים בארץ. מתן מביא לבמה קול אישי, חד ולא מתייפייף. אבל הרבה לפני האולמות והביטחון שעל המיקרופון,הוא מספר על ילד מקריית ארבע שניסה להבין איפה הוא שייך, ועל הדרך הארוכה שעבר עד שהעז לקרוא למה שהוא עושה ייעוד.פרץ חוזר לילדות בבית לא דתי לסביבה ישיבתית, לדיסוננס של מציאת זהות אישית למסגרת דתית קשוחה, ולתהליך היציאה בשאלה שלא התרחש כרגע אחד דרמטי אלא כסדרה של שאלות קטנות. ומסביר שלמרות שהוא כבר לא חובש כיפה הוא עדיין עושה שיחה יומיומית עם אלוהים.הוא מספר על השנים שבהן הרגיש אבוד, על התקופה שבה ישן באוטו, ועל הרגע שבו הבין שהקרקעית איננה סוף אלא נקודת זינוק. משם נולד הסטנדאפ, לא כבריחה אלא כהבנה פתאומית של ייעוד. על הרגע כמעט בגיל שלושים שהוא עלה לבמה והרגיש לראשונה שהכאב קיבל משמעות. בהמשך השיחה עולה גם הנושא של חיפוש אחר זוגיות. פרץ מדבר בכנות על הרצון בקשר יציב, על הפחד להכניס מישהי לעולם שנע בין הופעות, חוסר יציבות ושבו הוא יודע שהסטנדאפ תמיד יהיה במקום…

ממש רגע לפני יום הולדתו ה-26 יהונתן מרגי מתיישב לשיחה עם איתי סגל מתוך נקודה שבה הקריירה כבר רצה קדימה, אבל החיים עצמם דורשים עצירה. הפרק נפתח בהחלטה שלו לפצל את החיים בין ישראל ללוס אנג'לס, לא כמהלך יחצני אלא כמצב קבוע שמערער שגרה, מרגי מדבר על חיים שמתנהלים על מזוודה, ועל ההבנה שאין לו נקודה אחת יציבה להישען עליה.דרך האזנה לשירים באלבום החדש שלו הם נוגעים ושואלים שאלות לגבי כל תחנות חייו, כולל הקשר עם המשפחה והאחיות, ותחושת האשמה שמלווה כל נסיעה וכל חזרה. הוא מדבר על המרחק שלא מפחית את האחריות שלו כלפי האנשים שהוא אוהב, על הצורך להיות נוכח גם כשאתה פיזית רחוק, ועל הפער בין מי שהוא ליד המשפחה לבין מי שהוא בתוך תעשייה בינלאומית תובענית.משם הם עוברים לעבודה עצמה. מרגי מפרט על עבודה עם מפיקים וכותבים בחו"ל, על פגישות שמנסות לזקק אותו למוצר ברור, ועל ההתעקשות להשאיר לא מוגדר עד הסוף. הוא מדבר על הלחץ להמשיך לייצר להיטים, ומנגד על החשש להיתקע על נוסחה מצליחה.הם מדברים גם על הזוגיות שלו בתוך חיים שמנוהלים לפי לוחות זמנים צפופים וטיסות. תוכפות מרגי מתאר קשרים שנמדדים לפי זמני חזרה לארץ, על פרידות שהתחילו כזמניות…

מנשה נוי מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד השחקנים הבולטים והמשפיעים בתרבות הישראלית, אמן שנע לאורך שנים בין במה, טלוויזיה וקולנוע, ושומר בעקביות על קול ייחודי ולא מתפשר. הוא מתבונן על הקריירה שלו בלי פוזה ובלי נוסטלגיה מיותרת, ומסרב להתמסר לאשליה של כוח או נוחות.השיחה נפתחת ביחסים המורכבים עם אביו, בדמות שקטה ומרוחקת, ובפערים שהתבהרו לו באמת רק אחרי מותו. נוי מדבר על הורות אחרת שבחר לעצמו, כתגובה לדור של מהגרים ששרדו לפני שלמדו להיות קשובים, ועל ההחלטה להיות אב נוכח גם במחיר של ויתורים מקצועיים .משם הם עוברים לעיסוק ארוך ביצירה ובבחירות האמנותיות שלו. נוי מסביר למה הוא חוזר שוב ושוב לתיאטרון הפרינג’, לתפקידים שלא מבטיחים קופה אלא מצליחים להביא אמת לבמה ומספר למה הרגיש שחיקה עמוקה בתיאטרון הרפרטוארי. הוא משתף בחוויה של הופעה בפריז מול קהל מלא, ובאפשרות לעשות אמנות מחוץ למרוץ המתיש, בלי להישחק עד הסוף.חלק משמעותי בשיחה מוקדש גם ל חמישייה הקאמרית, התופעה התרבותית שהפכה לנקודת ציון בטלוויזיה הישראלית. נוי מדבר על העבודה הקבוצתית, על החופש והאחריות, ועל הקשר הקרוב עם רמי הויברגר, קשר שנשען על חברות, חדות מחשבתית והבנה…

בפרק הזה רון קופמן מדבר לא כמו הפרשן שכולם מכירים, אלא כאדם שנאלץ להתמודד עם גבולות, עם פחד ועם שאלות שלא עולות בשידור.על חיים שמונע מצורך עמוק באישור, ממאבקים פנימיים ומרגעים שבהם הגוף והחיים עצרו אותו בכוח. השיחה נכנסת ישירות לאופן שבו הכעס ניהל את חייו הוא מספר איך טון תקיף וצעקני הפך עם השנים לשפה מקצועית וגם למנגנון הגנה, כזה שעוזר לו להחזיק שליטה אבל מרחיק ממנו אנשים. הוא מספר על זוגיות שלו ששם ומול הילדים הוא מרשה לעצמו להיות רך, על בחירה מודעות לצמצם מעגל חברים, ועל ההבנה שחבר אמיתי הוא מי שמופיע כשאין שליטה וכשצריך עזרה. חלק מרכזי בפרק מוקדש לאשפוז הארוך שעבר. קופמן מתאר ימים ולילות במחלקה, את הגוף שמפסיק לציית, את התלות המלאה בצוותים, ואת התחושה הקשה של אדם שרגיל לשלוט ופתאום צריך לבקש עזרה כדי לקום מהמיטה. הוא מדבר על ההתמכרות למורפיום ועל הצורך להעביר את עצמו גמילה מחדש ועל המקומות שבהם הבין עד כמה הוא לבד בתוך המערכת לצד ההערכה הגדולה שלולרופאים ולאחיות. הוא מדבר על פוליטיקה, על חוסר אמון עמוק במערכת, על הבחירה לא להצביע, ועל תחושת ניתוק מהשיח הציבורי. בתוך זה עולה גם סיפור כואב על עזיבת הילדים…

נעם סמל מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד האנשים שעיצבו את הבמה הציבורית בישראל מבפנים. עם עשרות שנים של עשייה בתיאטרון הציבורי, הוא מתבונן בתרבות הישראלית ממקום של ניסיון עמוק ומעורבות אישי לאורך עשרות שנים בתיאטרון הציבורי הוא היה צריך לקבל החלטות, לעמוד מול לחצים, ולבחור שוב ושוב אם ללכת עם הזרם או להתעקש לשים מראה מול הקהל, גם כשההשתקפות לא נוחה. השיחה נעה על הציר שבין תיאטרון לפוליטיקה ובין אומץ לפחד. היא עוסקת גם בשאלת החופש האמנותי, בלחצים שמופעלים מבפנים ומבחוץ, ובפער שבין הרצון לומר אמת לבין הפחד מהמחיר, על מחזאות פוליטית שנעלמה כמעט לגמרי, ועל השאלה מי מוכן היום לקחת סיכון אמיתי על במה ציבורית. הוא מדבר גם על הקהל, על האחריות כלפיו, ועל הפער שבין מה שאנשים רוצים לראות לבין מה שצריך להיאמר. מתוך השיחה על תרבות עולה גם סיפור חיים של ניהול, של שותפויות ושל ריבים. הקשר הארוך והמורכב עם עמרי ניצן מקבל מקום לא כאגדה אלא כעבודה יומיומית של מחלוקת, ויתור, והבנה שתיאטרון הוא קודם כל אנשים. בתוך זה סמל מדבר גם על הצורך בהכרה, על הרצון שיגידו לו שעשה טוב, ועל המחיר האישי של חיים שבהם העבודה תמיד נוכחת. ברגע מסוים…

נועה רוטמן מגיעה לשיחה עם איתי סגל אחרי שנה שלמה בניו יורק. היא מדברת בגלוי על ההחלטה לעזוב את ישראל עם המשפחה, על הצורך לצאת מהמציאות הישראלית, ועל איך המרחק איפשר לה להסתכל על הבית שלה עם סליחה, גאווה ולב כבד. נועה מדברת על סבתה לאה רבין ״בישלה לבד ל100 איש, אין השוואה להיום״, היא מספרת על המעבר שלה מפרקליטות במחוז תל אביב לכתיבה לטלוויזיה, ועל גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה היום, שהייתה הממונה שלה אז. כשנועה עזבה לטובת הכתיבה היא אמרה לה: ״פה יש לך מסלול, יכול להיות שלא תהיי כלום״. שנים אחר כך הן התפייסו, והיום נועה מדברת עליה בהערצה ״אין זיכוי הרבים כמו מה שגלי בהרב מיארה עוברת בשנים האחרונות, שרק תהיה לנו בריאה״, על האקלים הפוליטי של היום ״אני הספוילר…אני משפחת קורבן של מחבל יהודי״. היא מגדירה את עצמה כ"אופטימית חסרת תרופה", קוראת לאזרחים לקחת אחריות ולא להשלים עם הייאוש. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

פאולה מגיעה לשיחה איתי סגל ומדברת בכנות על הדרך הארוכה שעשתה מהצורך להיות אהובה ומקובלת, אל המקום שבו היא מרשה לעצמה להגיד לא, להציב גבולות, ולא להתנצל על מי שהיא. היא מספרת על השנים שבהן ניסתה להתאים את עצמה לסביבה, על הפחד לאכזב, ועל המחיר האישי של חיים שמנוהלים מתוך ריצוי. הם מדברים על זוגיות על הורות ובחלוקת תפקידים בתוך הבית. פאולה מדברת על המתח שבין קריירה לנוכחות בבית, על רגשות אשם, ועל ההבנה שאין מודל אחד נכון לאימהות או לשותפות זוגית. היא משתפת באיך שיח פתוח, גם כשהוא לא נוח, הפך לכלי מרכזי בחיים שלה. השיחה מתרחבת למצב הפוליטי והחברתי בישראל. פאולה מדברת בגלוי על תחושת השחיקה, על הפחדים לעתיד הילדים, ועל הרגע שבו הבינה שהיא ובני משפחתה כבר לא מרגישים בבית. היא מספרת על ההחלטה הקשה לעזוב את הארץ, לא כבריחה אלא כהתמודדות, ועל המחיר הרגשי של לעקור חיים שלמים ממקום מוכר. מתוך העזיבה עולה גם סיפור של בנייה מחדש. פאולה מדברת על הצורך להמציא את עצמה במדינה אחרת, בלי הזהויות הישנות ובלי הקהל שמכיר אותה, ועל האומץ להתחיל מחדש בגיל שבו מצפים ממך כבר לדעת מי את. היא מתארת את החופש וגם את הבדידות, את הפחד לצד…

דן אריאלי מגיע לשיחה עם איתי סגל בתקופה שבה המציאות הישראלית והעולמית מאלצת אותו לחשוב מחדש על טבע האדם, על רוע, על אמפתיה ועל הגבול הדק שבין תקווה לייאוש. דן מדבר בכנות על כמה קל להניע אנשים לשנאה, על ההתרגלות למציאות אלימה, ועל התחושה שהשנים האחרונות חשפו צדדים אנושיים שלא רצינו להכיר. השיחה נוגעת בצד יותר אישי של דן כאשר הוא משתף באובדן אמא שלו ובאופן שבו המוות שלה שינה את ההבנה שלו לגבי משמעות, זמן וסדרי עדיפויות ואיך הוא השתלב עם מחקר שהוא בדיוק סיים לערוך באותם ימים על סוף החיים ומה נחשב מוות בכבוד ,החוויה האישית גרמה לנו להבין את הפער בין ידע מחקרי לבין לחוות אובדן על בשרך ועל העובדה שאנחנו כמעט לא מדברים על מוות למרות שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ועל איך אובדן מכריח אותנו להתבונן מחדש במה שחשוב באמת. בהמשך הפרק השיחה נוגעת ביוקר המחיה בישראל לא רק כבעיה כלכלית אלא כמצב תודעתי. אריאלי מסביר למה כולנו מבינים שיוקר המחיה פוגע בנו, ולמה בכל זאת רובנו משלימים איתו. הוא מדבר על חוסר אונים נרכש, על האופן שבו הוא מחלחל לחיים האישיים, לבריאות וליחסים, ועל המחיר של חיים בתחושה שאין באמת אפשרות להזיז משהו. הם…

בשנים האחרונות עומר מילר שאנחנו רואים באינסטגרם הוא לא מי שהוא היה פעם, החיים הרגועים במושב השינויים והדגש על תזונה בריאה ללא תחליפים ותוספים ההתמסרות המוחלטת להורות, גרמה ללא מעט אנשים להרים גבה ולתהות "על מי הוא מנסה לעבוד" אבל בשיחה פתוחה עם איתי סגל עומר מספר על הרגע שבו הבין שהחיים שבנה כבר לא מתאימים לו. שף מצליח, בעל רשת מסעדות, דמות מוכרת ואהובה, שבשיא ההצלחה גילה שהוא רחוק מאוד מעצמו ומאיך שהוא היה רוצה לראות את עצמו. כשהוא מתאר את השנים בתל אביב, החיים של הרעש, הכסף, האגו ופרסום, ולתחושה מתמשכת של חוסר שקט, חרדה ועייפות נפשית. עומר מתאר בכנות איך הפך לדמות שהוא עצמו לא אהב, איך התאהב בפרסונה שיצר, ואיך לאט לאט איבד קשר עם מי שהוא באמת רצה להיות. מה שהוביל להחלטה הדרמטית , בתקופה שבה נולדו התאומים ופרצה הקורונה, והכול התחבר למשבר זהות עמוק. הוא מספר על ההחלטה למכור את העסקים, לעזוב את תל אביב, ולעבור עם המשפחה למושב. לא כבריחה, אלא כניסיון אמיתי להציל את עצמו ואת המשפחה והקשר שלו. עומר מספר על החיים החדשים. על השקט שהפך להתמכרות, על שינוי תזונתי שהוביל לשינוי תפיסתי רחב יותר, ועל לקיחת אחריות מלאה…

בגיל 85, ורדה רזיאל זקונט מגיעה לשיחה עם איתי סגל עדיין חדה ובהחלט לא פראיירית, אחרי יותר משישה עשורים של טיפול, כתיבה והקשבה לאנשים, היא מדברת על הדרך שבה בעיות של אחרים פחות שונות משלנו ממה שנדמה לנו, ועל השאלות שחוזרות שוב ושוב בכל גיל: מי אני בעולם, את מי אני אוהבת, ומי אוהב אותי. היא חוזרת להתחלה, לטיפול הפסיכולוגי הראשון שלה בשנות החמישים, לימים שבהם טיפול נחשב משהו מביך ושמור ל״משוגעים״, ולבחירה להפוך את ההקשבה למקצוע ולזהות. ורדה מדברת על היכולת להגיד את עצמה בלי מניפולציה, על כך שמעולם לא ניסתה להיות נחשקת או לרדוף אחרי אהבה, ועל איך דווקא הישירות הזו הפכה אותה לדמות ציבורית כל כך מזוהה. היא מדברת גם על המורשת הציבורית שלה, על המשפט ״תזרקי אותו״ שהפך לסמל, על הכעס שהיה בה פעם מול הדימוי הזה, ועל ההשלמה המאוחרת עם כך שזו לא קריאה לנטישה אלא קריאה לחיים. בתוך זה היא מדברת גם על זקנה, על הגוף שמשתנה, על פחדים, ועל היכולת למצוא נחמה דווקא בדברים הפשוטים ובין כל אלו עולה גם החלום שעדיין מחכה: ספר חושפני שכתבה ולא העזה לפרסם, מתוך פחד שהוא חשוף מדי. ורדה מספרת למה גם בגיל 85 יש עוד דברים שלא נאמרו, ואיך…

אחרי שלושה עשורים שבהם המסעדה שלהן הפכה למוסד תרבותי, הן מדברות על החיים מאחורי המטבח, על השותפות שנולדה כמעט במקרה, ועל מה צריך כדי להחזיק קשר יצירתי, עסקי ורגשי לאורך זמן. השיחה הולכת למקום הכי חשוף בקשר ביניהן: טיפול זוגי שנעשה לא בין בני זוג אלא בין שתי נשים שבנו יחד יצירה. הן מספרות על רגעי העייפות, על ההחלטה לסגור לסגור, על השותפות שמחזיקה קושי והומור וגם הרבה רגעים של שתיקה. ועל ההבנה שהמסעדה הייתה ישות בפני עצמה, שדרשה טיפול כמו כל קשר ארוך ומורכב. אורנה ואלה גם נוגעת גם בתפיסה הקולינרית שהפכה אותן לשם דבר. הן מדברות על האינטואיציה שבישול, על טעויות שהובילו למנות קלאסיות ואיך זה אנשים לא מצליחים לשחזר בבית מתכון שנראה כל כך פשוט על הנייר? על עשרות גברים ונשים שבחרו לצאת מהארון דווקא אצלן, וההבנה שהמסעדה הייתה הרבה יותר מצלחות, מתפריטים ומעיצוב. היא הייתה מרחב שמאפשר לאנשים להיות מי שהם. בהמשך הן מדברות על הסרט התיעודי של הבמאי תומר היימן שעקף כל צפייה, על ההלם שחשו כשראו את עצמן על המסך מדי קרוב, ועל האנשים שיצאו מהסרט ובכו בלי שאי פעם אכלו אצלן. בסוף הן מדברות על החיים שאחרי הסגירה. על קדרות, על…

בת חן סבג מגיעה לשיחה עם איתי סגל וחושפת את מי שהיא באמת: ילדה שגדלה מהר מדי, אישה שמנסה לבנות את עצמה מחדש ויוצרת שמבקשת להחזיק בשליטה בעולם שמטלטל אותה בלי הפסקה. בת חן חוזרת לילדות שהרגישה בה בת ארבעים בגוף של בת שתים עשרה, ולמערכות יחסים שבהן פחדה להיות כלואה ולכן למדה לברוח עוד לפני שהתחילה. השיחה נוגעת ברגע שבו הכתיבה הצילה אותה והפכה לעוגן שמחזיק אותה במקום. היא מספרת על הצורך לכתוב לעצמה תפקידים שאף אחד לא נתן לה, על הדמויות שחיות במקומה את הבלגן שהיא לא מרשה לעצמה לגעת בו בחיים, ועל היכולת לפרוק על הדף את מה שלא יוצא בקול רם. הם מדברים גם על עולמות הרוחניות, הריטריטים והחיפוש אחרי הארה, אל ההשראה ל"הרטריט" ההצגה החדשה שלה בקאמרי, והמתח שבין אמת לבין מה שאתה מספר על עצמך. בת חן מדברת גם על הבחירה שלא להיות אמא בשלב הזה של חייה, בחירה שהובילה אותה להקפיא ביציות לא מתוך לחץ אלא בשביל השקט הפנימי. היא מתעכבת על הלחץ החברתי שנשים צעירות גדלות בו בישראל ועל החשיבות של ללמד ילדים ובני נוער לזהות מערכות יחסים רעילות עוד לפני שמלמדים אותם אנטומיה בסיסית. ובין כל אלו עולה גם שיחה על זהות ומיניות, על הרצף שכל…

חלי גולדנברג מתחילה את הפרק באופן שהצליח להפתיע אפילו את איתי , היא שולפת שלט שנועד להזכיר לה שלא מדובר בעוד פגישה עם דורית הפסיכולוגית אלא בראיון ולמרות זאת השיחה של איתי וחלי מצליחה להיות עמוקה ומרגשת ובעיקר נותנת מקום לחלי קצת אחר ממה שהתרגלנו לראות עד עכשיו. השיחה נפתחת בנקודת המפנה הגדולה בחייה בגיל 16 וחצי, כשנכנסה לסטודיו צילום וגילתה מול העדשה מקום בטוח שהעניק לה שקט שלא מצאה בשום מקום אחר. היא משתפת בתחושה של כוח שלא ידעה שהיה לה, ובהבנה המאוחרת שהייתה יכולה למנף אותו הרבה יותר. חלי מדברת גם על הגוף, על הזקנה של אמא שלה שמטופלת סיעודית, על ההסכם עם בתה איה לגבי היום שבו אולי תאובחן בדמנציה, ועל המאבק מול "המבקר הפנימי" שלא אוהב צלוליטיס ומתקשה לקבל את סימני הגיל. היא גם מתארת רצון לאהבה שלא התממשה כמו שחלמה, לצד זהירות של אישה עם צלקת ופוסט טראומה, ומספרת בכנות על הרצון לאהוב שוב בלי לפחד. בשיחה נוגעים גם ביחסי אם ובת, ברצון לא להיות דמות דהויה מאחור אלא אדם חי ונוכח שילדה יכולה לראות באמת. בהמשך הם מדברים על הקול הפוליטי שלה, על חוסר האמון במה שקורה בישראל, ועל האופטימיות הילדית שממשיכה להתעקש…

רגע אחרי ההצלחה הגדולה של מקום שמח, נועה קולר מגיעה לשיחה מלאה בכנות, על היצירה החדשה שלה והחיים עצמם שמתערבבים זה בזה. רגע אחרי שכולם מדברים על מקום שמח, היא מדברת על הפחד מהכתרות גדולות, על המאמץ להישאר יציבה בתוך ההצלחה, ועל התחושה שהיא עדיין קצת “ערומה בחדר אוכל בקיבוץ”. היא גם משתפת על העבודה המשותפת עם עם רם נהרי ואיך נולד הרעיון לסדרה, על הדמות של ורד שצמחה מתוך החיים אבל קיבלה אופי משלה על המסך, ועל איך הופכים חוויה אישית למשהו שצופים מרגישים שהם חלק ממנו. בתוך כל זה צפה ומתחדדת מערכת היחסים שלה עם אמא שלה: קשר קרוב, חשוף, כמעט ללא גבולות, כזה שבו הכל נאמר. היא מדברת על החרדה מהיום שבו אמא שלה לא תהיה שם יותר, על הידיעה שההתבגרות של ההורים היא גם מראה ישירה להתבגרות שלה, היא גם מדברת על הזוגיות שלה בחופש שהיא מחפשת מול הרצון לרצות, בשיחה המתמשכת עם תום, בטיפול הזוגי שמחזיק אותם כבר שנים, ובשאלה הגדולה האם הנכס והילדים מספיקים, או שצריך לבחור אחד בשני בכל יום מחדש. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

ג׳וזי כץ היא לא רק אחת הנשים המזוהות ביותר עם הפסקול הישראלי, אלא גם דמות שמגלמת חיים שלמים של אומץ, כאב, יופי והומור. בשיחה אישית ומרגשת היא חוזרת עם איתי סגל אל הרגעים הגדולים של חייה, מהחלונות הגבוהים ועד השנים באמריקה, מהאהבה הגדולה לשמוליק קראוס ועד ההחלטה לברוח ממערכת יחסים אלימה ולקחת אחריות על חייה ועל ילדיה. היא מדברת בכנות נדירה על ההתבגרות, על הגוף שמשתנה, על ההתמודדות עם מחלות, וגם על הפחד מהמוות פחד שהיא למדה להניח בצד. ג׳וזי מספרת על הבחירה שלה שלא לבדוק, שלא לרדוף אחרי תשובות רפואיות, אלא פשוט לחיות. מבחינתה, החיים עצמם הם המתנה, והשלווה היא הדרך היחידה באמת להחזיק בהם. ובין לבין, ג׳וזי כץ מזכירה למה כולנו עדיין אוהבים אותה: בזכות הלב הפתוח והחיוך המדבק. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

עמנואל אלבז פלפס, עיתונאית, כתבת ומגישת טלוויזיה, שנולדה בצרפת ועלתה לישראל, מגיעה לשיחה אישית עם איתי סגל על המקום של עיתונאים בתוך מציאות מתמשכת של מלחמה, ועל המורכבות של הסיפור הישראלי כפי שהוא נראה מבפנים ומבחוץ. במהלך הפרק הם מדברים על התפקיד של התקשורת בעיצומה של המלחמה בעזה שעדיין לא באמת הסתיימה, ועל המעמד הייחודי שלה כאשת תקשורת שעובדת גם בישראל וגם בחו"ל ועל הניואנסים של השיח המקומי לבין המבט הזר של התקשורת הבינלאומית ועל הפרספקטיבה שזה מספק לה. עמנואל משתפת גם בחוויה האישית שלה בין שתי הזהויות, הישראלית והצרפתית: על העלייה לישראל, הגעגוע למשפחה ולחברים שנשארו בצרפת, ועל הדרך שבה היא מתמודדת עם השינויים שעוברת אירופה בשנים האחרונות, ובעיקר עם גלי ההגירה והמתחים שהם יוצרים. היא מספרת על הטיול האחרון שלה עם הילדים לפריז, על החשש לתת להם לדבר עברית ברחוב ועל ההקלה כשגילתה שזה עדיין אפשרי. ובין כל השאלות הגדולות והרציניות, היא גם מנפצת כמה מיתוסים צרפתיים האם באמת הצרפתים מתנשאים? האם הם מתקלחים כל יום? וכמה פעמים ביום מדברים שם על סקס? Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

מיה דגן חוגגת יום הולדת חמישים, וזה בדיוק הזמן להגיע לראיון מיוחד שפותח את העונה החדשה של הפודקאסט של איתי סגל. המסע שלה אל גיל חמישים כלל לא מעט נפילות ופציעות, אבל גם שיאים והצלחות. התמודדות עם גמילה מהתמכרויות ובעיקר הרבה עבודה על ללמוד לקבל את עצמה. בפרק היא מדברת על הפרידה מבן זוגה ערן, אחרי חמש עשרה שנות זוגיות וילדה משותפת, על איך הצליחו להיפרד ולהישאר חברים, בלי דרמה גדולה אלא מתוך תהליך טבעי של גדילה והשתנות לאורך של חיים משותפים. היא גם מגדירה את הפרק הבא בחייה כ"פרק החברות": היא מספרת איך דווקא היום, לצד החברים הקרובים ביותר, היא מרגישה הכי היא. אבל גם נפתחת בכנות על פירוק חבורת החברות המפורסמות שהייתה חלק ממנה, למרות שלמעשה אף פעם לא הרגישה שם לגמרי שייכת. בנוסף, היא מספרת על ההצגה החדשה שלה, הקומדיה "שקרים קטנים", שמסמנת עבורה חזרה לעולם הקומי אחרי שנים ארוכות. ואיך, התפקיד הזה מתחבר בדיוק לתהליך האישי שהיא עוברת, של להיות כנה לגמרי עם עצמה. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

להיא לפיד חוזרת לרגע שבו הגננת של יעל ביתה, אומרת לה משפט שיטלטל את עולמה - יש בעיה כדי שתלכו לאבחון, והמסע שהיא עברה סביב האבחון של יעל עם אוטיזם, שהתמודדות איתו מלווה אותה עד היום, אולם בדיעבד ליהיא בעיקר הייתה רוצה להיות יותר חומלת כלפי עצמה של אותם שנים מטלטלת שגם גרמו משבר גדול ביחסים שלה ושל יאיר על הסיבות שמנעו ממנה לדבר על האוטיזם של ביתה במשך הרבה שנים ומה האירוע שגרם לה לשנות את דעתה. היא מספרת גם על הפרידה מאחיה שנפטר מסרטן אלים לפני כמה שנים ,שנתן לה ולאחותה הזדמנות אמיתית להיפרד ממנה, מוביל אותה לחשוב על איך היא הייתה רוצה להיפרד מהעולם הזה ומה היה חשוב לה לעשות לפני. היא מדברת על הסדרה שהיא עובדת עליה בימים אלו שמבוסס על ספרה רב המכר "זרות", שעוסק בנושאים שנחשבים אפלים ואיך מתוך החיים "הנוחים" שלה היא הגיעה לנושאים הכבדים שבהם עוסק הספר. בסוף היא גם מוכנה להתייחס קצת לפוליטיקה ומדברת על אובדן המצפן המוסרי שקורה היום במדינה, על העבודה שלה עם משפחות החטופים ולמה אנחנו חייבים להחזיר אותם בשביל לתקן את הפצע בעצמנו, ועל הצורך הדחוף מבחינתה שיכנסו לפוליטיקה אנשים צעירים. Hosted on Acast. See…

יהודית כץ יזמית, יועצת, מרצה וכותבת המתמקדת בפסיכולוגיה חיובית ופסיכולוגיה מעשית מחקרית מלמדת איך לחיות טוב יותר בעזרת כלים פרקטיים. היא מנחה את הפודקאסט המצליח חושבים טוב, כתבה את הספר הנושא את אותו השם, ומאמינה שגם כשקשה תמיד אפשר לעצור, להתבונן, ולבחור בטוב. בשיחה עם איתי סגל, הם מדברים על מה מפריע לרוב האנשים שהיא פוגשת בהרצאות שלה. האם יש גיל שבו כבר מאוחר מדי להשתנות? מה באמת הופך אנשים למאושרים? ולמה אנחנו תולים את תחושת הערך והאושר שלנו בהישגים מקצועיים הרבה יותר מאשר במערכות היחסים שלנו? וגם: מה באמת גורם לאנשים להיפרד, ואיך אפשר לשמור על זוגיות ארוכת טווח שממשיכה להסב אושר? בסוף השיחה, יהודית משתפת גם את העצה האחת שהיא קיבלה ולקחה איתה לכל החיים. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

אמנון לוי מחכה בקוצר רוח ל־18.08, אז יחגוג את יום הולדתו השבעים. אבל יותר מההתרגשות לקראת התאריך העגול, הוא בעיקר מנסה לצלוח את גיל 69, השנה שבה נפטר אביו. עבורו, זהו גיל טעון שמסמל שיאו של תהליך אישי עמוק. בריאיון כן וחד, לוי, מהעיתונאים הבולטים והשנויים במחלוקת של העשורים האחרונים, מספר על פיטוריו מרשת, שלדבריו התרחשו ממניעים פוליטיים. הוא מדבר על הבחירה לעסוק במאבק המזרחי עוד לפני שזה הפך לחלק מהשיח המרכזי, ועל החשש שהכאב המזרחי הפך לכלי משחק פוליטי. הוא משתף בגילוי לב גם על ההצגה החדשה שכתב, "בשר וחלב", שמתכתבת עם סיפור חייו ועם סיפור משפחתו שמספר על שתי אחיותיו הגדולות: האחת נולדה בריאה, והשנייה סובלת מנכות קשה בעקבות סיבוך בלידה. הוא מתייחס גם לראיונות שהעניק במהלך השנים לדמויות כמו בנימין נתניהו, מירי רגב ואיתמר בן גביר. הוא חושף איזה מהם הוא היה שמח לשחזר, ועל איזה הוא דווקא מתחרט. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

לקראת עליית ההצגה הזוג המוזר בתיאטרון חיפה, עידן אלתרמן ואבי גרייניק מגיעים לשיחה חשופה על חברות שנמשכת כמעט ארבעה עשורים. הם חוזרים לתחילת הדרך, ליואב צפיר שחיבר ביניהם, להופעות הראשונות שלהם כנערים בחיפה, ולאותה דינמיקה ייחודית שהייתה שם כבר אז – ושהפכה עם השנים לבסיס החזק של שותפות יצירתית, אישית ומצחיקה במיוחד. אבל הם מדברים גם על הפרידה. על הרגע שבו החליטו לא להופיע יותר יחד כצמד, דווקא כשנמצאו בשיא ההצלחה. על הצורך ללכת כל אחד לדרכו, לממש את עצמו בכיוון אחר, גם במחיר של ויתור על החשיפה והפרסום. כעת, כשהם חוזרים לשתף פעולה במחזה שעוסק בעצמו בחברות בין שני גברים שמוצאים את עצמם שוב ביחד, הם מגלים שהקומדיה הזו דורשת מהם גם מסע רגשי לא פשוט. כזה שמוביל כל אחד מהם להסתכל פנימה ולבחון מחדש את הקשר הארוך, המורכב והעמוק שנרקם ביניהם לאורך השנים. Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.