על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

בגיל 86 (כמעט) המחשבות על המוות, כך אומרת האורחת שלי הפעם, הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז׳קונט, מעסיקות אותה במישור אישי מאוד. היא הייתה רוצה לבחור את רגע מותה, ולא להשאיר את הבחירה בידי נסיבות אקראיות. אחרי מותם של אחיה הבכור ושל הוריה ורדה לא ממש התאבלה אף שהיא אומרת שמגיל צעיר היו לה חרדות מפני האפשרות שאנשים קרובים אליה יילקחו פתאום, כלומר ימותו. כשזה קרה, היא השלימה עם היעדרם ואפילו שמחה, כך היא אומרת, כשנגאלו מן הסבל. וזה גם מה שהיא מאחלת לעצמה – לא לסבול. מה שלא אומר, אגב, שהיא הייתה רוצה שזה יקרה בקרוב, כי יש לה עוד לא מעט דברים לעשות עד אז ולמרות הגיל היא לא איבדה את מה שמעניק לה חיונית גדולה, וזו כמובן הסקרנות. קטע הנגינה מתוך הקונצ׳רטו של שומן מבוצע על ידי ורדה רזיאל-ז׳קונט, עם תזמורת הקמפוס, בניצוחה של טליה אילן. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן. את הפודקאסט הנוסף שלי ״שתי אצבעות מציון״ אפשר לשמוע כאן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

המשורר עמוס נוי היה אחד המרואיינים הראשונים של י בפודקאסט הזה (פרק 10!) אלא שהשיחה שלנו (שהייתה בעיניי חשובה כי היא עסקה לא רק באבל על בנו הפעוט שמת, אלא בשנים של הסתרה וניסיון לא לדבר על הנושא וגם בשאלה כמה כוח יש לשירה בכל מה שקשור להחלמה ונחמה) הייתה אז רצופה רעשים של הקלטה לא ממש מוצלחת. אז הנה גרסה נקייה, ותודות מקרב לב לבינה המלאכותית שידעה לסנן צפצופים וחריקות וגרגורים ושקשוקים ואת כל יתר הרעש שהרחוב התל אביבי סיפק לנו בזמנו. ובהזמנות זו גם ברכות לעמוס שבימים אלה הוענק לו פרס אקו״ם על יצירתו ״צער נופל על העולם כמו צל״. קריינית: רונה גרשון תלמי. מוזיקה: Till Paradiso לוגו: לירון כהן את הפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״ אפשר לשמוע כאן.

בפרק בונוס-רטרו מיוחד יש לכל מי שלא הכירו את הפודקאסט בראשית דרכו הזדמנות להאזין לשיחה שלי עם אתגר קרת, שבאופן הכי לא מפתיע, זכתה למספר עצום של מאזינים. הקסם האתגר-קרתי מזדהר בשיחה הזו מעבר לאתגרים הטכניים (נפגשנו באולפן שאמור היה להיות שקט, אבל מערכת המיזוג שלו עשתה צרות וחרחורים) ומתלווה לה בונוס מיוחד, כי אתגר קורא בה שני סיפורים נהדרים משלו. את הפודקאסט הנוסף שלי ״שתי אצבעות מציון״ אפשר לשמוע כאן. את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל את הלוגו עיצבה לירון כהן והמוזיקה היא Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשרני בלייר, במאי הטלוויזיה והתסריטאי, התיישב לכתוב ספר ראשון הוא ליקט זיכרונות מילדות מאושרת. אלא שאז הגיע שבעה באוקטובר והיכהבעוצמה גם בקיבוץ ניר עוז, הקיבוץ שבו רני – בן לחקלאים ממושב ישע – למד מאז גן חובה. בטבח ההוא רני איבד בני משפחה, חברים קרובים, דמויות שכיכבו בסיפורים שלו, שנכתבו מאז מחדש, כחלק מן ההתמודדות שלו עם האבל, והשתלבו עם זיכרונות מורכבים מן הבית. השיחה שלנו החלה בספר הזה, ״עלעלים״, שרני מגדיר כ״סיפורים אוטוגיאוגרפיים״ ונדדה על פנייבשות וחזרה בסופו של דבר למקומות שבהם אולי אפשר למצוא נחמה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאתה גדל במושבה, מוקף בבני משפחה, כשהסבים שלך הם מעמודי התווך של אותה מושבה וסבתא שלך משוחחת בטבעיות ביידיש עם השכן שעונה לה בתימנית-יהודית והם צוחקים יחד, אין פלא שאתה מרגיש שהשורשים שלך נטועים עמוק עמוק במקום הזה, ואתה מופתע כשאתה מגלה שלא, שלכל קרובי המשפחה האלה היו חיים קודמים, במקום אחר, בשפות אחרות. גילעד שירם, בספר השירים הראשון שלו ״מכניקה עדינה״,מתחקה אחר שורשי המשפחה האלה, וגם מתאר בעדינות גדולה את היחסים שנרקמו בין אלה שבתום הנדודים הגיעו לישראל ואת המקום שהוא מצא לעצמו בתוך המשפחה הזו. גילעד, חוקר ספרות באוניברסיטת סטנפורד, שוחח איתי על הוריו, על האופן שבו יחסיו עם אביו השתנו עם מותה של אמו, ויש בשיחתנו גם הופעת אורחת של כלבתו הקטנטנה אוּמה שגידלביחד עם אביו ומאז מותו מטיילת איתו בנסיעותיו הרבות בעולם. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). וכאן תוכלו לעקוב גם אחרי הפודקאסט האחר שלי ״שתי אצבעות מציון״. את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

המאמרים בספרה של רות מרגלית ״בבטן הלווייתן״, שעתיד לראות אור ממש בימים אלה, מציירים תמונה מטרידה מאוד של החברה בישראל. אלה פרופילים של דמויות שכולנו מכירים, לטובה ולרעה, והם ראו אור לאורך שנים בכתבי העת שבהם התפרסמו כתבותיה, ובהם הניו יורקר והניו יורק טיימז. רות בחרה לסיים את המקבץ הזה בדיוקן עצמי, שהיא העניקה לו את הכותרת ״חסרת אם״. אמה, הפילוסופית עדנה אולמן-מרגלית, מתה לפני שש עשרה שנה, ואף שמאז רות עצמה הפכה לאם, ההגדרה הזו נשארת עבורה מהותית מאוד והשנה, לדבריה, זרועה במוקשים קטנים: יום ההולדת של אמאשעצר בגיל 64, היום בו התברר שהשיעול המעצבן הוא בעצם סימפטום של מחלה סופנית וכמובן יום מותה, ארבעה חודשים ועשרה ימים לאחר שאובחנה. ״אנשים אומרים שהזמן מרפא הכול״, אומרת רות, ״אז נכון שהכאב מתקהה מעט בקצוות, כמו סכין שזקוקה להשחזה״, אבלמצד שני ״איך ניתן לעכל את העובדה שהזמן עצמו רק ירחיק ביני לבין אמא שלי עוד ועוד?״ ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

לוורד מוסנזון יש נבחרת גדולה ומרשימה ביותר של מתים, כך שנקלענו להתחבטות קלה לפני תחילת השיחה שלנו, ובסופו של דבר דיברנו על אביה,משה מוסנזון, שמת כשוורד הייתה בת שמונה עשרה, ועל אחותה הסופרת דבורה עומר, שהבטיחה להיות אחות מצוינת וגם קיימה. ורד אומרת שמאז מות אביה החלו לקרות בחיים שלה ניסים, שהיא החלה לקבל מתנות ושהישות הזו, שנותרה איתה לאחר מותו, ושהיא בהחלט מוכנה לקרוא לה אבא, דואגת לה. ורד, אגב, אומרת שגם את הספר שכתבה על המשפחה שלה, ״המוסינזונים״, אבא שלה בעצם הכתיב לה, אחרי מותו, והיא סיפקה שירותי הקלדה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). וכאן תוכלו להאזין לפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״ את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

שאול אולמרט זוכר שהופתע, נדהם ממש, כשגיבורים בספרי הרפתקאותשקרא בילדותו לא ניצלו מהסכנות שארבו להם אלא מתו. ואחר כך זה קרה כמובן גם בחיים, אבל שם זה היה פחות מפתיע והרבה יותר כואב, עד שלא הייתה לו ברירה אלא להדחיק ובמשך שנים להתמודד עם המוות הזה רק בחלומות. ספרו ״גוטפרוינד״ מוקדש לחבר נעוריו גדי, מי שמערכת היחסים איתו הייתה מסעירה ותובענית ומטלטלת ובוערת ממש כך שבסופושל דבר לא נותרה לו ברירה אלא להינתק ממנה ולהמשיך בחייו במקום אחר, רחוק. עשר שנים אחרי שגדי התאבד הוא הבין שהוא הוא הילד שרודף אותו בחלומות והחל לכתוב עליו, ואף שהתוצאה אינה נאמנה למציאות, היא נאמנה לרגשות ולהתלבטויות ובמובן הזה, הוא אומר, מדובר בספר אמיתי מאוד. השיחה שלנו מתחילה בחבר אחר, שגם הוא מת בגיל צעירמאוד, ומערכת היחסים איתו הייתה עבור שאול מפגש ראשון עם המוות ועם החיוניות שהוא מעניק לחיים. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). מוזמנותים לבדוק גם את הפודקאסט הנוסף שלי ״שתי אצבעות מציון״. את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

איתמר אורלב לא חלם בילדותו להיות סופר. הוא ליקטעקרבים ועכבישים ורצה להיות חוקר חיות באפריקה. אלא שמשהו כנראה חלחל לתוכו – אולי עבר בגנים – מאביו, הסופר אוּרי אורלב, שיום אחד גם הפקיד בידו קלטות ובהן סיפור חיים מטלטל שהפך להיות רומן הביכורים עטור הפרסים והמחמאות של איתמר, ״בנדיט״. איתמר, המתגורר בברלין, עיר שאביו נשבע לשנוא אבל לא יכול היה לעמוד בשבועה הזו, עסוק בימיםאלה בכתיבת ממואר ועריכה מחודשת של אחד מספריו של אביו. הוא אומר שמעולם לא הייתה ביניהם אינטימיות, והאהבה בין האב לבנו באה לידי ביטוי בצורות אחרות לגמרי. את רגעי הקרבה הגדולים ביותר עם אבא הוא חווה דווקא אחרי מותו, כשבא להיפרד ממנו, ויכול היה לגעת, ללטף ולחבק את גופו בידיעה שזו בעצם ההזדמנות האחרונה שלו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). האזינו גם לפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״. את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של אלון אלטרס, המשורר, הסופר והמתרגם, מתה במפתיע ולכן היא לא הספיקה להוציא לפועל את הנקמה שעליה חלמה, זו שהעניקה לרומן שכתבאלון את שמו. ברומן, ״הנקמה של מאריצ׳יקה״, הוא ניסה – וגם הצליח – ליצור סיפור גדול מחייה של מי שעל פי הגדרתו הייתה אישה קטנה, תופרת, שחייתה חיים קטנים אבל לימדה אותו להיות בנאדם. לדברי אלון, כל מה שטוב בו הגיע מאמא, והפגמים הם מעשה ידיו או ירושה מאבא – וכן, את ההכרזה הזו הוא מדגים בלא מעט אנקדוטות מהילדות, מראשית חיי הכתיבה שלו ומימי ההזדקנות של הוריו. חבריו הקרובים ובהם חזי לסקלי, רפי לביא, ויהושע קנז משתרבבים גם הם לתוך הזיכרונות האלה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠ Additional Music: Watermelon.

כשסבתא של המשוררת דנה לובינסקי אמרה לה שהיא אוהבת פילים, כיהם זוכרים הכול, היא הבינה שהיא מפקידה אותה על הזיכרונות שלה, זיכרונות מכל הסוגים ומכל העוצמות. אלה מצאו את דרכם במהלך השנים לשיריה של דנה, וגם לסיפורים שהיא מספרת לילדיה. אבל זו לא הדרך היחידה שבה דנה מתמודדת עם הגעגועים לסבתא. סבתא הניה היא במידה רבה הנמענת שאליה היא כותבת. וכאדם יוצר, וגם כפסיכולוגית קלינית, היא מכירה היטב את האפשרות לשמר את אותו פן של קשר אינטימי שמתקיים בעולמנו הפנימי. השיחה שלנו היא שיחה פשוטה על קשר עמוק בין נכדה לסבתה, ועל הצורך לבטא אותו גם בימים שבהם מידת הכאב שמסביב כאילו דוחקת בנו לשכוח ולמחוק את הפרידות הצפויות הללו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את הפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״, אפשר למצוא כאן. את שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אביו של הצלם והאמן והאקטיביסט ארז חרודי נהרג במלחמת ששת הימים, כשארז היה בן שש בלבד. התלבטתי רבות לפני שפניתי לארז בבקשה לראייןאותו, משום שמאז הולדת הפודקאסט הזה, לפני כארבע שנים וכמאתיים פרקים, לא נגעתי בשכול הצבאי. למעשה, רציתי במפורש ליצור מקום שבו אפשר לדבר על האבל הפרטי, שאין לו במה ציבורית, שאינו מוזכר בעיתונים ואין לו ימי זיכרון לאומיים, מקום מיוחד לשיחות על הרגשות וההתמודדויות, וגם הנחמות, כשיש כאלה, בעקבות מקרי מוות שחלקם צפויים לגמרי, טבעיים כפי שנהוג לומר, ובכל זאת הם משנים את חיינו. ואף על פי כן פניתי לארז, משום שהעשייה האמנותית שלו מראשיתה משולבת בהתייחסות אחרת לגמרי לשכול הצבאי, ליתמות שלו אבל מעבר לה לאופן שבו המדינה מפארת ומהללת את מתיה. ואת העמדה הזו שלו רציתי מאוד לשמוע. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם) את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונה גרשון תלמי Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

ישנם סופרים שכותבים על מוות כעל סוף דבר. נטעלי גבירץ כותבת עליו כעל נוכחות, עיקשת ולא תמיד שקטה, כזו שמתיישבת ליד שולחן האוכלביחד עם המשפחה ומחלחלת לתוך השפה והזיכרונות. יש לכך בוודאי קשר לעובדה שסבתא שלה, וגם אמה של הסבתא, שתיהן מתו בלידה שבה מת גם התינוק, ושני האירועים הללו הספיגו את המורשת המשפחתית בלא מעט חרדות. ולא פחות מזה יש לכך קשר למותה של גיסתה, אופירה, שהייתה לדבריה דודה משמעותית מאוד לילדיה, ולקושי הגדול לתווך את האובדן הזה לילדים. ומאחר שנטעלי מאמינה גדולה בכוחה של הספרות להשליט סדר בכאוס הזה של החיים והמוות, לא הופתעתי לשמוע ממנה שהאזנה לפרקים בפודקאסט הזה ממש –״על החיים ועל המוות״ – הייתה חלק חשוב בתחקיר שלה, לקראת הכתיבה אבל גם לקראת אירועי החיים. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בפרק הבונוס החד פעמי הזה לא תמצאו פרק חדש של ״על החיים ועלהמוות״, אלא את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי ״שתי אצבעות מציון״. השיחות ב״שתי אצבעות מציון״ עוסקות בהגירה, בעזיבת הבית ובכל הטלטלות הרגשיות שכרוכות בכך, ובפרק הראשון שלו מתארח נטע וינר,המוזיקאי הנפלא ששם הפודקאסט לקוח משורה באחד משיריו. את כל הפרטים תמצאו בפתיחשתכף תשמעו, ואם הנושא מעניין אתכם, ואני מאוד מקווה שכן – ואם מעניין אתכם לשמועאת האורחות והאורחים השונים מאוד שאני מלקטת לשם כך, עקבו אחרי ״שתי אצבעות מציון״באפליקציות הפודקאסטים. ואל דאגה, פרק חדש של ״על החיים ועל המוות״ עתיד לנחותבפיד הזה שלכם מחר.

כשיעל לביא הייתה קטנה היא הייתה בטוחה שכולם בעולם מכירים זה את זה. כשהלכה ברחוב עם אבא, אריק לביא, כולם הכירו אותו והוא דיבר בשמחה עם כולם. אבל רק מעטים הכירו את סיפור ילדותו הקשה והעצוב של אריק, ומעטים עוד יותר ידעו שהוא חולה ושבמשך שנים רבות הבית כולו, כך מספרת יעל, ״היה מגויס למשימה אחת: לשמור את אבא בחיים״. את הסרט ״למה לא אמרת לי״ היא יכלה לעשות רק אחרי מותו של אריק, ובעצם, הסרט – המבוסס על מסע בגרמניה שערכה עם אחותה נועה ועם אמן, שושיק שני – הוא, לדבריה, שיר אהבה לשני הוריה. שוחחתי עם יעל, שהיא מגישתטלוויזיה וכתבת מלחמות עטורת פרסים החיה בניו יורק, על הקשר הקרוב מאוד שהיה לה עם אביה ועל הקושי הגדול להפנים את עובדת היעדרו. בתוך שיחתנו, שיחה שמלאה גם בעליצות של מי שלפתע פגשועוד מישהי שגדלה במשפחה יקית, משובצות גם טעימות זעירות מאוד מהפתיחה למחזה ״הו הו יוליה״ מאת אפרים קישון, שהיה שלאגר אדיר בישראל וגם בגרמניה, בכיכובם של אריק ושושיק. את המחזה כולו אפשר לראות כאן. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם: אורן נאמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke…

את מרית בן ישראל אירחתי כאן בפודקאסט לפני יותר משלוש שנים. אז שוחחנו על סבא וסבתא, גדליה וציפורה, שהיו הבית הנפשי שלה. הפעם שוחחנו על אמהּ, רות בן ישראל, ועל סיפור מותה יוצא הדופן והדרמתי, שמרית מספרת בספר ״מותה ומותה של אמא שלי״. הפעם, מרית – שיצירותיה הרבות, על הבמה ובספרות, נעות בחופשיות בין עולמות פנטזיה רבי דמיון – לא המציאה דבר. היא תיעדה את ההתרחשויות בזמן אמת, ובעצמה הופתעה לגלות שבסופו של דבר היא כתבה סיפור אהבה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מיכל בן-נפתלי הייתה ילדה צחקנית ואנרגטית, אבל כזו שלא יכלה להתעלם מן המצוקות של סבתותיה. הסבתא האחת עומדת בלב הממואר ״רוח״, שבומיכל מנסה לספר את הסיפור המשפחתי שלא סופר ושהוביל בסופו של דבר לדיכאון והסתגרות של הסבתא; ואת הסבתא השנייה אפשר לפגוש, בין השאר, בנובלה ״הקבוצה״, שבה היחסים בין שלושת דורות הנשים במשפחהמקבלים ביטוי קיצוני ביחס של הסבתא, האם והבת לגופן. השיחה שלנו עסקה בהתבוננות הזו שלה, מאז שעמדה על דעתה – וזה כמובן ניסוח של מיכל – בירושה הנפשית הנמסרת במשפחות מדור לדור, ובצורך העמוק לכתוב על כך. השיחה הזו התקיימה ימים ספורים לפני תחילתהשל המלחמה הנוכחית, כך שהדיבורים שלנו על חוסר שינה קשורים במקרה הזה רק לשגרת ההוראה (מיכל היא גם מרצה בכירה באוניברסיטת בן גוריון) והדיבורים על ההרס קשורים למצב הפוליטי, החברתי והכלכלי עוד לפני הטילים ופצצות המצרר. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשטלי עוקבי הייתה בת חמש עשרה, אחותה הגדולה ניצה נהרגהבתאונת דרכים. המוות הזה פירק את המשפחה והתווה את מסלול חייה של טלי, וכפי שהיא אומרת, גם גרם לה להבין שישנו יותר ממישור קיום אחד בחיים האלה שלנו. טלי חיה כבר שנים רבות בגרמניה וכותבת גם בעברית וגם בגרמנית. ההתרחקות מישראל גם היא פתחה אפשרויות מחשבה אחרות, כך היא מסבירה, אבל מותה של ניצה מופיע בכתיבה שלה – ולשמחתי היא הביאה בשיחתנו דוגמאות משיריה ומקובץ הנובלות האחרון שלה ״אמנות המרחק״. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

שלושים שנה לפני שיגאל שוורץ כתב את ״מקהלה הונגרית״, הספר המתעד את בית ילדותו, הוא חלק את הסיפור עם רות אלמוג, שכתבה בהשראתו אתהסיפור ״גמדים על הפיז׳מה״. אחת לכמה חודשים, כך הוא כותב בהקדמה לספר, עלה בו החשק להתיישב מול הסיפור ולפתוח אותו מחדש. הוא עשה את זה, בסופו של דבר, כשנסע לבודפשט, עיר הולדתה של אימו, וכתב בשטף, לפעמים במשך עשר ושתיים עשרה שעות ביום, אבל בחלקים היותר קשים של הסיפור – ויש כאלה לא מעט – יגאל ברח לעמדת העורך וחוקרהספרות, זה המביט מהצד ביחסים הסבוכים בתוך המשפחה. אני רציתי שנשוחח בעיקר על אחותו, נעמי, שאמרה לא פעם שמגיע לה, ובעצם גם ליגאל, פרס נובל על כך שהם שרדו את ההורים שלהם, אם כי היא עצמה בעצם לא שרדה, לפחות לא למספיק זמן. ושוחחנו על נעמי, אבל כרגיל בשיחות כאלה, פנינו גם לשבילים צדדיים. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את התקופה שבה היא ליוותה את אביה אל מותו, במחלקה האונקולוגית, נטע שפיגלמן מגדירה כ״תקופה המתוקה״ שלהם, בזכות האינטימיות,ההשלמה, היצירתיות אפילו. אחרי תפקידים גדולים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע – בין השאר ב״הנפש הטובה מסצ׳ואן״, ״המקוללים״, ״יאקיש ופופצ׳ה״, ״הכלה וצייד הפרפרים״ ובואו לא נשכח את מופע הקאלט ״שמואל״ – נטע יצרה מחומרי הדרמה של חייה את ״בת של אבא״,הצגת יחיד שבה היא מתמודדת עם מותו של אביה. אביה, אלישע שפיגלמן, היה מאנשי הטלוויזיה הבולטים בימי הערוץ היחיד, ובהצגה נטע חושפת איזה פן רך ורגשני שלו, שבוודאי יפתיע את מי שהכירו אותו רק כעיתונאי הלוחם. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

זמן לא רב לפני מותם של הוריו, יצחק בן נר – שהיה אז כבר סופר מוערך מאוד, מחזאי ותסריטאי ושדרן ומבקר קולנוע – ניסה לראיין את שניהם,לבקשתם, ולהקליט את הזיכרונות שלהם כדי שישמרו עבור הילדים והנכדים. השיחות עם אבא שלו הניבו ספר שהופץ בקרב בני המשפחה, אבל אמא שלו התקשתה לספר. שניהם נוכחים בחלקים גדולים של ספרו ״האיצחקיה״, שבן נר מגדיר כ״רומן אנטי-ביוגרפי״, אף שהוא כולל לא מעט דברים שראה ועשה והרגיש בחייו. גם בשיחה שלנו עלו סיפורים מחייהם וממותם של הוריו וכצפוי ממספר סיפורים כמותו, גם לא מעט דברים אחרים. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

איך מתאבלים על אב שהיה אלים, שפגע בכל כך הרבה אנשים ושלח את המשפחה כולה לסחרחורת של מצוקה וכאב? אביו של איתמר ויצמן התאבד כשאיתמר היה בן 18, אבל בעצם, הוא אומר, הילדות שלו נגמרה הרבה קודם לכן. בדרך מן הילד שהיה לגבר שהוא היום, בן 33 בלבד – מייסד ומנכ״ל רדיקל, ההוצאה לאור ובית התרבות רב הפעלים – הוא הספיק לשמש כיושב ראש נוער מרץ, לנהל קמפיינים עבור גרינפיס, להקים את התנועה העל-פוליטית V15, לשמש יועץ לאהוד ברק, ללמוד, לכתוב בעיתונות, להרצות, להשקיע ולהתמסר לאקטיביזם במספר חזיתות. הדרך הזו לא הייתה פשוטה, אבל היא הובילה למקומות מעניינים, ואפילו – וכאן עלי לבקש מראש סליחה על הסנטימנטליות – אפילו לבית משלו ביפו, שבחצרו עץ לימון שמניב פירות. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

באחד השירים בספרהּ ״שם קשה לילד קטן״ כתבה מיטל נסים ״עוד לא ירדו לי המים, ולא יכולתי אפילו לכתוב קינה...״ – ובאמת, ההתמודדות הרגשית שלה הייתה מורכבת מאוד: אביה חלה בקורונה ומת ממש כשהייתה בסוף ההיריון, רגע לפני שנולד בנה. מיטל אומרת שעוצמת האבל שחשה, וגם הצורך הגדול לבטא אותו הפתיעו אותה וחשפו בפניה את העומק האמיתי שלהקשר שלה עם אביה. שוחחנו על האהבה הגדולה שהייתה שם תמיד, גם כשנדמה שהיא ואביה רואים את העולם לגמרי אחרת, ועל הפרידה שלא ממש התאפשרה כשמת בעולם של סגרים ושמירת מרחק ואימה גדולה מן המגפה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קרא הפעם אורן נאמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הוריו של יהודה שנהב-שהרבני הגיעו מעיראק ובבית דיברו, כמובן, ערבית. כילד וכנער הוא ניסה, כמו רבים אחרים, להתרחק ככל האפשר מכלמה שקשור לתרבות שהביאו הוריו ממולדתם. רק אחרי מות אביו – שבאיזה צירוף מקרים מצמרר התרחש כשלקה בהתקף לב בעקבות נפילת טיל עיראקי במלחמת המפרץ הראשונה – יהודה החל ללמוד ערבית, ״כדי לראות מה יכולתי להגיד לאבא שלי ולא אמרתי, ומה הוא יכול היה לומר לי״. הצעד הזה היה הראשון בדרך חדשה ומסעירה, שבמהלכה יהודה – שכבר היהאז פרופסור מוערך לסוציולוגיה – החל לתרגם ספרות ערבית ויצר מערכת יחסים יוצאת דופן עם אליאס ח׳ורי, הסופר הלבנוני שלדבריו שינה את חייו. את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בתמונת ילדות מהסוג שיש לאנשים מאוד מאוד בני מזל, נראית אימא המחזיקה בידיה תינוקת ומציגה אותה בפני האח הגדול, בן השש, שפוערעיניים ומקדם את אחותו הקטנה באהבה ענקית. נעמה תורן, מחזאית, מתרגמת, עורכת, כותבת וכעת גם מורה בהתהוות, אומרת שבזכות קבלת הפנים הזו, היה לה ברור שהיא אף פעם לא לבד. אחיה, דן, השחקן והמוזיקאי דן תורן, היה שם בשבילה תמיד, והיום, כמעט שנתיים אחרי מותו הפתאומי כל כך, היא מרגישה שהוא בתוכה, שהיא כאילו בלעה אותו,ומדי פעם בוקעים ממנה הקולות והמחוות שלו, שנטמעו בה במהלך שנים של קרבה אינטימית גדולה. דן, בשבתו כאח גדול שהוא בעצם סוג של הורה, לימד אותה כל כך הרבה, על מוזיקה, על חתולים, על שחייה, על העולם וכמו שנעמה כתבה פעם, חודשים ספורים אחרי הסתלקותו, היא מחכה לו שישוב, כי פאקינג אין נחמה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של גלעד כהנא, איש להקת ג׳ירפות, מתה כמעט בהפתעה. כמעט, כי באותו יום הייתה לו תחושה בהולה שמשהו נורא יקרה, והוא קרה. מותו שלאביו, לעומת זאת, התרחש כתהליך איטי, שהיו בו גם רגעי קרבה אינטנסיביים, אלה שהולידו בסופו של דבר את כותרת ספרו החדש ״טוב שאבא קיבל סרטן״. בשלושת הסיפורים בספר מתרחשים אירועים קשים, אבל יש בהם גם מידה גדולה של הומור והמון אופטימיות שהייתה גם בשיחה שלנו. לא מפני שגלעד חושב שהכול קורה לטובה וכו׳ וכו׳, אלא משום שהוא מוצא גם בעצב ובכאב המון השראה ליצירה ואם מותם של ההורים הוא בבחינת הבעיטהשמעיפה אותנו מגן העדן, הוא גם מזמן לנו צמיחה רגשית שאסור להחמיץ. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אסנת ברתור, שהייתה במשך שנים רבות עורכת דין פליליתואחר כך חוקרת מקרא באוניברסיטת תל אביב ותמיד תמיד גם אקטיביסטית, אומרת שתפיסת העולם החברתית והפוליטית שלה עוצבה במידה רבה על ידי מקרי המוות שפגשה בגיל צעיר: הרצח של סבא שלה, אליעזר, במרד הערבי הגדול, ומותה של אמנה, ילדה מן הכפר צוריף שאושפזה באותו חדר בבית החולים שבו שכבה אסנת שעברה תאונת דרכים קשה בחופש הגדול. אסנתמזכירה את שני המקרים הללו בקצרה בספרה החדש, קובץ רשימות שנכתבו בהשראת שנים של עיסוק במקרא, אבל בשיחה שלנו היא מרשה לעצמה לבחון את הפן הרגשי ואת האופן שבו דווקא אירועים טראגיים מאפשרים לבני אדם לגלות עד כמה הם דומים זה לזה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הרומן החדש של אסף גברון, ״האם אינך רוצה בי״, משתרע על פני תקופות ומקומות אבל בליבו קבוצה של ארבעה חברי ילדות, שאחד מהם נהרג ולרגעים נדמה לשלושת הנותרים שמותו לא באמת השפיע על חייהם. נדמה, כאמור, כי במובן העמוק האובדן הזה עיצב אותם ואת הקשרים ביניהם. שוחחנו על אמיר, אבל גם על אובדנים קודמים שנגעו בחייו של אסף בילדותו, ועל הדרך שבה אלה השפיעו על היכולת שלו ליצור קשרים. השיחה שלנו התקיימה על גדות אגם ואנזה בברלין. ישבנו על קו המים ממש, וברקע אפשר פה ושם לשמוע עופות מים שהקשיבו לשיחתנו בעניין. אסף הגיע לשם כדי לכתוב את הרומן הבא שלו. שוחחנו על הרומן הנוכחי ועל זה העתידי, ומאחר שממש כעת הופיע גם ״כאן סיפורנו תם״, סינגל חדש של להקת הפה והטלפיים, ההרכב שבו חברים אסף, אהד פישוף ורם אוריון, לא יכולתי שלא לשבץ טעימה קטנטנה ממנו. את המילים לשיר כתב עמוס נוי. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם) את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

תמי שם-טוב אומרת שהייתה לה פריבילגיה יוצאת דופן: בילדות גידלו אותה הוריה, וכשעשתה אתצעדיה הראשונים כסופרת גידלו אותה האחיות נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי, שהיו שכנותיה וחברותיה הקרובות במשך שנים. בערבים ספוגי אלכוהול, סיגריות, שיחותמרתקות, סערות של כעס והרבה מאוד הומור, בין המתרגמת הדגולה לבין העורכת המהוללת, תמי למדה לכתוב ולחיות ולהכיר את עצמה ואפילו ילדה את בתה הבכורה, שהייתה להרף עין״התינוקת של הקומה שלנו״. ואז הגיע הרגע שבו הרגישה שהיא חייבת לעזוב את הקומה ואתה את אחיות. העלבון היה גדול, אבל נדמה שהאינטימיות הנדירה שצמחה בין השלוש התגברה עליו עוד לפני שימפה ונילי הלכו לעולמן. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של צבי יגנדורף, הסופר הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס וּבוקר, מתה כשהוא היה בן עשר בלבד. היא חלתה בשחפת, מחלה שתקפה אותה לראשונה עוד כשגרו בגטו של וינה, שם נולד צבי, ולא הרפתה גם כשעברו ללונדון ואז לכפר הבריטי, בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה. הסבא והסבתא, הוריה של האם, הגיעו עוד קודם לתל אביב והמשפחה המורחבת החליטה להסתיר מהם את דבר מותה של בתם. צבי, הילד שהתייתם, נקרא להתייצב למשימה ולהשתתף במלאת הזיוף והעמדת הפנים, ומי יודעת, אולי שם נולד בתוכו הסופר שלימים זכה להערכה ופרסים. הרומן הראשון שלו ״וולפי ואופי השטרודלים״ תורגם לעברית, ובגיל 89 הוא עדיין כותב ומלא בסיפורים על ילדות ומשפחה. את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע את הלוגו עצבה לירון כהן והמוזיקה היא Woke UpThis Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

עשר שנים אחרי מותו של אביה מתה גם אמה של קרן להמן, במפתיע,ורק אז, כך קרן אומרת, היתמות התנפלה עליה. עד אז, הבית נשמר בזכות כוח החייםאדיר של אמהּ, דינה. בשני ספרי השירה שלה קרן כותבת על זיכרונות ילדות – שבמקרהשלה כללו גם ביקורים בכלא ומפגשים יוצאי דופן עם אסירים – ועל השאלות שממשיכות לצוץכשאין כבר את מי לשאול. את המכתבים הרבים שהשאירה אימא שלה היא קראה, אבל אתהיומנים לא. מותר לאדם שיישארו לו סודות – כך קרן מסבירה – גם אחרי מותו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠LironCohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מחזור השירים הראשון בספר הביכורים של אלכס בן ארי, ״ימיםסמויים״, הוא מפגש, כהגדרתו של אלכס, עם התאבדותה של מי שהייתה אז זוגתו ואם בתםהתינוקת. לא תיעוד, לא עיבוד, לא ניסיון התמודדות, אלא מפגש שאותו השירה הציעה לו,כך הוא אומר, והוא נענה להזמנה וגם היה משוכנע שכך חייו יכולים להמשיך בנפרד מןהאירוע הנורא, לצד הטראומה ולא בתוכה. אלא שכשספר השירה החדש שלו ״צי״ ראה אור,הוא גילה בו להפתעתו חזרה אל התאבדותה של איה בתוך שטף של דיבור אל נמענים נוספיםשכבר אינם. שוחחנו על המפגש הבלתי אמצעי עם הכאב, על האופן שבו המפגש עם המוותטוען את המבט לאחור על מערכת היחסים ברגשות חדשים, וגם על גאולה וכוח מיסטיוהתערבותם הקטנה של האלים – מושגים שנדמה שאי אפשר באמת לדבר על שירה בלי להזדקקלהם. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠LironCohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את יאיר אגמון, הקולנוען והסופר, ביקשתי לראיין אחרי שראיתי את הסרט שעשה על הרומן ביןהוריו – אמו, שהייתה צעירה דתייה וגידלהאותו כאם יחידנית, ואביו שהיה אז נשוי ואב לשבעה ילדים. שבו את לבי במיוחד רחל,אשתו של האב, שעד מותה הפגינה כלפי יאיר רק חום והבנה וקבלה, וכמובן רחל – אימו,שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, עדיין חיה מאוד. אלא שיאיר רצה לספר עוד – כי לאבל עלאביו, וזמן לא רב לאחר מכן גם על רחל, הצטרף האבל שלו על התינוק הראשון שאמור היהלהיוולד לו – שכדי להתמודד איתו הוא נעזר דווקא בכתבי רבי נחמן, הרב הכי חילוני,כהגדרתו, ומי שעזר לו להבין איך מתארגנים בעולם שאין בו אלוהים. בתוך השיחה שילבתי קטעים מהטריילר של ״רחל אגמון״, סרטושל יאיר על הוריו, שניתן לצפייה חופשית ביוטיוב, קטע משיחה של יאיר עם אמו בסדרתהרשת הנהדרת שלו הטרמפיסטים, שגם היא זמינה ברשת, שיחה קצרצרה בין יאיר לבתו חיה שנכנסהלחדר במהלך שיחתנו ולא יכולתי להביא את עצמי למחוק. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

לרוני טהרלב היה אבא עד גיל 58, אבל כמו שהיא אומרתזה אף פעם לא מספיק, והוא חסר לה לא רק משום שהיו קרובים מאוד, אלא גם מפני שהאמין בה תמיד, מילדות, וידע שהיא תצליח הרבה לפני שקריירת הציור שלה נסקה והובילה אותה למוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, והנשיונל פורטרט גלרי בלונדון והלובר בפריז. מאחר שאביה של רוני, הפזמונאי יורם טהרלב, היה גם הוא איש ידוע, גם הציבור והתקשורת דרשו חלק מן האבל הראשוני עליו, ולה לקח זמן לעבד את העצב והגעגועים שנמצאים שם, כמובן, אף שאביה מת בגיל מבוגר אחרי חיים מלאים שהוא עצמו ידע להפיק מהם סיפוק רב. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את רשימת הדמויות שגילם, הספרים שכתב והמערכונים שבהם השתתף ואשר הפכו את סטיבן פריי ליקירם של כל מי שיש בנשמתם ולו שמץ של אנגלופיליה –אין טעם למנות, אבל אי אפשר שלא לציין שלאחרונה הוא קיבל תואר אבירות מטעם מלך בריטניה והוא כעת סר סטיבן. בשיחתנו התברר שאף שהוא אדם רגשן מאוד הוא אינו מתאבל –פשוט משום שהוא לא מבין את המושג ״אֶבל״ ולא לגמרי בטוח שיש מי שמבינים את משמעותו. את המוות, לעומת זאת, הוא מכיר ומבין היטב, משוכנע שהוא חיוני ביותר ומקווה מאוד שהניסיונות להעניק לבני האדם חיי נצח לא יצליחו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם) את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠השיחה בשפה האנגלית

מקס מלכיאל מגדיר את עצמו כטבח חובב וחוכמולוג מקצועי. הוא בשלן מעולה שמספק בערוץ היוטיוב הפופולארי שלו מתכונים אבל גם סרטוניםשבהם הוא משוטט בברלין ומדבר על החיים. הוא נולד בטג׳יקיסטן במשפחה הכי מעורבתשניתן לדמיין, בגיל 19 הגיע להתנחלות, חזר בתשובה, חזר בשאלה, היגר ללונדון, התאהבועבר לברלין ובתוך כל המעברים הללו אבא שלו, בוריס, שמת לפני כארבע שנים, היה סוגשל עוגן שאפשר היה ללבן אתו שאלות, להתחבט וגם לצחוק הרבה. מקס סיפר לי על אבאשבדושנבה ניגן פסנתר בחוגי בלט ובבאר שבע טאטא רחובות, אבל היה מרוצה מחייו עדשהרגיש שדי, הגיע זמנו, ומת במפתיע, אבל מבחינתו של מקס הוא נוכח בחייו כל העתוהיה בוודאי נהנה להאזין לשיחה שלנו, שהתרחבה לכל מיני כיוונים אחרים. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם: רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את מרבית חייה עברה שילה ויינברג ב״מופע בני״, כפישהיא מגדירה זאת. היציאה הרשמית מן הארון והחיים החדשים כאישה התאפשרו, כך היאמספרת לי, רק אחרי שהתאלמנה. מי שהייתה זוגתה לא יכלה להשלים עם העובדה שהגבר שאיתוהתחתנה הוא אישה, וכפי ששילה אומרת, על אף האהבה העמוקה הן אמללו זו את זו ובמבטלאחור היא יודעת שהיה שם פספוס נורא. שילה היא היום אבא וסבתא, וגם חברת מועצת קרייתטבעון – היא הטרנסית הראשונה שנבחרה בארץ לתפקיד כזה – והיא אקטיביסטית וגם משוררת.בימים אלה ראה אור ספר השירים השני שלה, ״כעת״, ובמהלך השיחה שלנו שילה גם קוראת מתוכו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאחותה של רות לורנד חלתה בפוליו, שיתוק ילדים כפישנקראה אז המחלה, היא הוצאה מהבית ולא חזרה אליו וכמנהג אותם ימים ואותן משפחות,איש לא אמר על כך דבר. ״הלכתי לבית הקברות עם הפרטים שבתעודת הפטירה ולא מצאתי אתהקבר״, כותבת רותי ברומן ״תחרה הונגרית״, המבוסס במידה רבה על קורות משפחתה. ״בכלהחלקה לא היו מצבות ולא סימוני שמות... את לא נסעת לבית הקברות, אפילו לא דיברתאליה, רק שמרת את התמונות שלה במגירה ליד המיטה. האדמה בלעה את לאה-רבקה שלנו אבלהיא לא נעלמה. קברת אותה בתוך לבך ואנחנו לא הורשינו לבקר״. רותי, שהיא פרופסור לפילוסופיה בדימוס, שימשה בעברכראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בנוסף לפרסומים האקדמיים הרבים שלה, ראואור ספרי שירה ופרוזה שכתבה, ובהם, כאמור, הרומן העוסק בסיפור ילדותה במשפחה שהיולה דרכים משלה להתמודד עם נוכחותו המתמדת של המוות. ומאחר שהיא פילוסופית, כךנפתחה השיחה שלנו: ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

״אישה בחלוק, שערה סתור ומבטה צף, הולכתלאיבוד בנבכי זיכרונה...״ כך מתחיל הממואר ״מעוף. סוף״ שכתב פיקי איש שלום עלפרידתו מאמו. בספרון הקצרצר והיפה הזה הוא מביט, כמעט באותו מבט אוהב, מוקסם ורך,בדעיכה של אמו ובפריחת הטבע שסביבה – מקור הפחם של הפשוש, השר מתחת לתפרחת החרדל,מזכיר לו את האיפור שהאישה בחלוק הקפידה עליו פעם; קריאה רועמת של קוקיה, בהלה של עורב, לבנין צנון שנצמד לסרפד המכוסהטל, הוא, הבן, הצפר, פוסע אל השדות בעוד אמו תועה במסדרונות לא מוכרים שבחלקם הלכהאינספור פעמים. פיקי הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטההעברית וצפר, ובזכות השילוב הזה השיחה שלנו נדדה גם אל עניינים של טבע שרובנו,החיים בעיר, מתעלמים מהם. זוהי, אגב, שיחתנו השנייה בנושא. את השיחה הראשונה לאהקלטתי, ואני מניחה שתקלה כזו הייתה צפויה אחרי שלוש וחצי שנות פודקאסט. פיקי קיבלאת העניין בשלווה מעוררת הערכה והתייצב לשיחה שנייה זמן קצר לאחר מכן. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אילנה המרמן מרבה להשתמש בתואר ״מעניין״ – היא מתארתכך כמעט כל חוויה עמוקה שעברה עליה, וגם את החיים שלה עם בעלה המנוח יורגן ניראד –חיים שהחלו במפגש בלתי צפוי בין מרצה גרמני קתולי, לסטודנטית לדוקטורט, הישראליתהיהודייה הראשונה שפגש בחייו, והמשיכו בכשלושים שנה של זוגיות, הרפתקאות, אקטיביזםוכמובן שיתופי פעולה בכתיבה, תרגום ועריכה של מבחר יצירות מן התרבות הגרמנית וביןהשאר אלה של קפקא וניטשה. בספרם המשותף״מזל סרטן – מסע לבלי שוב״ תיעדו אילנה ויורגן כל אחד בנפרד ובסגנון משלו, את החודשיםשעברו עליהם בבית החולים, בבית בזמן הפוגה בין טיפולים וברגעים האחרונים שלפנימותו של יורגן – ונדמה שמעבר לרגשות המורכבים, לעצב ולקושי העצום, בעיקר של אילנה,להשלים עם המוות המתקרב, הם הצליחו להיאחז בעולם האינטלקטואלי שלהם, לקרוא יחדשירה, אפילו לכתוב. אילנה אומרת שמבחינתה אין ליורגן תחליף, אבל להפתעתה היא,שחשבה שלא תוכל להמשיך לחיות בלעדיו, חיה ואפילו אוהבת את חייה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

ביוני הקרוב יהודית רותם תהיה בת 83. וכן, כשמקשיביםלה קשה לא לתהות אם היא לא גילתה איזה מעין נעורים נסתר שממנו היא שואבת את כלהאנרגיה הזאת. לסופרת המצליחה והפורייה כל כך יש שש בנות ובן אחד, יותר מעשריםנכדים ומספר דומה של נינים והסבתאות מסבה לה אושר גדול. על האסונות שפקדו אותהכשהייתה אם צעירה – בתה הבכורה יעל והבת השלישית שנולדה לה רחלי מתו שתיהן כשהיובנות חודשים ספורים בלבד – היא לא מדברת עם בני משפחתה. גם בספרה החדש ״אמור מילהלמעני״, שיש בו שילוב של מסות וסיפורים קצרים היא נוגעת בנושא בקצרה ובזהירותגדולה. אז, לפני כשישים שנה, היא התמודדה עם האובדן והצער לבדה, ועכשיו היא שומרת עלעצמה ועל ילדיה, היא אומרת, כי אף שהכאב נמצא שם תמיד, ותמיד חסרות לה שתיים,המשפחה הגדולה היא מבחינתה פיצוי ותכלית, והיא שמעניקה משמעות לחייה. בשיחה שלנומשולב גם קטע קצר מהסרט התיעודי שיהודית מזכירה, ״גרסא דינקותא״, שביימה בתה נועהרוט. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠LironCohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הרבה מאוד מן היכולת להתמודד עם הרגעים הקשים בחייםטליה טוקטלי למדה מאבא שלה, דווקא מאבא שלה, שאיבד את הוריו בשואה, אבל ידע לצלצלאליה מדי בוקר, אחרי מותו של בנה דולב, כדי להעיר אותה ולהזכיר לה לקום ולהמשיך. הוא נתןלה, היא אומרת, איזו יכולת פנימית לארוז את העצב. שוחחתי עם טליה – שהיא פסלת,אמנית קרמיקה עטורת פרסים ומרצה בכירה בדימוס בבצלאל, וגם העורכת של כתב העת 1280 מעלות – ביום שבו שודרובטלוויזיה לוויות של חטופים שנרצחו, שהיה כמובן יום מלא טריגרים ועצב, אבל גם אחדמן שבהם נדרשה לה החלטה נחושה לדבוק במה שיש, כלומר בחיים. הספר שטליה הזכירהבמהלך השיחה הוא ״יומן אבל״ מאת רולאן בארת, וסרטון המכשפה שעליו אנחנו מדברות הואיצירה שלה, שכמו כל האמנות שלה מחביא בתוכו הפתעות שהן גם מצחיקות וגם צובטות לב. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם) את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אביה של אביגיל גרץ היה רב, והיא, הבת הצעירה, המרדנית,פנתה לבודהיזם. היא חיה בהודו, ובין השאר מתרגלת ומלמדת סדנה שהכותרת שלה היא״ללמוד למות כדי ללמוד לחיות״. שוחחנו חודשים ספורים בלבד אחרי מותו של אביה, מוותשהביא אותה לחזור ארצה כדי להשלים מסע ארוך של פרידה שהחל כשאביה חלה בדמנציה.אביגיל, משוררת, סופרת ויוצרת קולנוע, ליוותה את השלבים האחרונים בחיי אביה מבעדלעדשת המצלמה. היא גילתה, בין השאר, שאת מה שלמדה בחייה מן הבודהה יכלה ללמוד גםמאבא שלה – את היכולת להיות נוכחים בעוצמה בכל רגע של החיים ואת ההשלמה עם המוות. את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אהרון לוין, שהוא היום משורר ומחזאי ובמאי, ובימים אלה גם גמר להקליט אלבום ראשון שבו הוא מבצע את שיריו, לא היה ילד כותב. את הצעדים הראשונים שלו בעולם הזה עשה רק אחרי מותו של אביו, המחזאי חנוך לוין. אהרון היה אז בן תשע עשרה, ועם מות אביו משהו – כך הוא מספר – משהו נפתח בו. אלא שאם הוא קיווה שהיצירה תשחרר אותו מצלו של האב, נדמה שקרה ההפך – באחד משיריו אהרון כותב ״כמה מטופש וכפוי לכתוב על אבי שמת לפני עשרים שנה, אבא שהונצח עד כלות... אוחחח, כמה הם אוהבים לגרגר אותו... אני מפהק מרוב שעמום״, ועם זאת ספרו, ועכשיו האלבום שלו,מכילים שירי געגוע ואבל עדינים ויפים ונוגעים ללב מאוד. בתוך השיחה שלנו משולבים מספר קטעים מן האלבום שלאהרון עם המוזיקאי דור כרמלי; קטע מהמחזה שלו, זוכה פסטיבל עכו, שנושא את הכותרת ״פפפפ״ ומתאר סגן אלוף, מפקד צוללת דולפין ישראלית שמשגר טילים גרעיניים לאיראן; וגם רגעים קטנטנים מן הסרט ״הפשע הקרוי אדם״ שאחיו רפאל לוין יצר על אביהם, ומשתיים מהצגותיו של חנוך לוין, ״אשכבה״ ו״ההולכים בחושך״. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר Logo:…

שולה מודן הייתה ילדה טובה. בגיל שמונים היא יודעת להסתכל לאחור ולראות שהיא התחילה לדבר רק עם מותו של אביה, שהיה איש שותק, שותק כמו דג – ואם תקשיבו לשיחה שלנו תגלו עד כמה הוא היה מודע לדימוי הזה – ושבמותו הוא ציווה עליה להתחיל לבטא את עצמה. שולה, שהיא פסיכותרפיסטית במקצועה, מוכרת הרבה יותר כסופרת ועורכת ומתרגמת ומחברת ספרי בישול וספרי ילדים ורומנים. שוחחנו זמן לא רב אחרי שראה אור הרומן החדש שלה ״כל יום בולע שמש״, שבמרכזו אישה, כלומר בת דמותה, שבורחת מבית החולים, פוגשת גבר חסר בית ובמהלך השיחות איתו היא מגלה עולם חדש. בראיון שלה לגילי איזיקוביץ על אותו ספר, היא צוטטה בכותרת כמי שאומרת כי לא מלמדים אותנו איך למות, ולא יכולנו אלא להתחיל את השיחה משם. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

השיחה שלי עם יונתן ורדי התקיימה כשראה אור ספרו ״אבא חלליות״, ספרו השני, שהוא סוג של אוסף מכתבים שיונתן כתב לילדיו, זיכרונות ילדות, זיכרונות מאביו המת, ובין השאר הוא גם אומר להם שם ״גדלתי, אבל לא גדלתי כמוכם״. יונתן, שהוא במאי קליפים, איש דיגיטל ואמן בין תחומי, היה רק בן חמש עשרה כשאביו נהרג בתאונת דרכים, והוא, כמובן, סירב להאמין שאביו מת. אני אומרת כמובן על אף שזה נשמע מפתיע, אבל במחשבה שנייה ושלישית זה הרי מובן לגמרי. הערה טכנית קטנה, אבל בעצם גדולה: השיחה שלי עם יונתן התקיימה לפני כשלוש שנים. היא ישבה לה במחשב וחיכתה כנראה לפיתוח של תוכנות מתאימות שעקרו מתוכה את רעש המכוניות והסירנות והמזגן וכל מיני הפרעות אחרות שהיו בה במקור, כמו בהרבה שיחות שהתקיימו ביפו לפני כל הטכנולוגיה הזו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם ליאב מזרחי. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

במשפחה שלנו, כך אומר לי המשורר והעורך והמבקר אלי הירש, לא רצו להתמסר לאבל. כשאלי היה בן חמש, אורי, אחיו בן הארבע מת, אבל אז נולדו עוד ארבעה ילדים והייתה אהבה גדולה בבית, ולא היו טקסים וזיכרונות. אחרי שנים, כש״נזכר״ – במירכאות, כי אלי מעולם לא שכח – והחל לכתוב שירים על אורי, הזיכרונות הללו הרגיעו חלק מן הכאב, הבהירו לו, כך הוא אומר, מי הוא. ואז הוא כתב גם ספר שלם על חברו הטוב דן דאור, ועל חברים אחרים שמתו, ובמשך זמן רב הוא היה משוכנע שהוא משורר של מוות - אבל גילה שהוא בעצם משורר של אהבה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אחרי שנים כמדריכת לידה, דולה, סיון טמיר משגב עשתה הסבה מקצועית מעניינת, והחלה ללוות אנשים אל מותם. היא לא מציבה את שני המצבים האלה זה מול זה. להפך – משהו גדול מתרחש, והיא שמחה שהיא יכולה להיות שם ולהחזיק לאנשים את היד. סיון, כאמור, תומכת בחולים סופניים ובבני משפחתם, והיא עושה את זה מתוך קרבה גדולה. כך שהיא הייתה, כמובן, האישה האידיאלית לדבר איתה על מוות, ועל כמה חשוב להתכונן אליו, וגם על כמה קשה כשהוא מגיע בפתאומיות, כפי שקרה לה עצמה עם מותו של אביה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

היא בוכה בקלות, היא כועסת בקלות, אבל היא לא מתאבלת בקלות – אולי מפני שהבינה שהאנשים הקרובים והיקרים לה מאוד, למשל אביה, לא באמת הסתלקו מחייה כשמתו. הם שם, גם אם מה שנעלם עם מותם הוא המבט שלהם, שהוא חסר תחליף. השיחה שלי עם הסופרת והעורכת אורנה לנדאו הייתה גדושה – כן, כי הוזכרו בה דגים וכלבה וסרטן, לא בעל החיים אלא המחלה, וסטנד אפ וגם הספר החדש שלה, כמובן – גדושה, אבל בהירה מאוד. ויצא שגם אני אמרתי בה דברים אישיים, וכן, זה קורה גם אחרי יותר ממאה וחמישים שיחות שערכתי בפודקאסט הזה. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם דנה קינדלר. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

את השם אילה דנגור מכירים בעיקר מי שאוהבים את התיאטרון שלהם יותר פרינג׳י, חד והרבה פעמים מצחיק מאוד. היא השתתפה בהפקות של האינקובטור, תיאטרון נוצר, תיאטרון הקרון, אנסמבל פלייבק, היא יצרה הצגות עצמאיות, עם ובלי בובות וגם זכתה בפרסים, בין השאר בפסטיבל עכו ובפסטיבל חיפה. אני היכרתי אותה במופע היחיד שלה ״חיה להפליא״, המבוסס על חיה, ובעיקר על מותה של אמה. אילה – שלדבריה חיפשה מה לכל הרוחות אפשר לעשות עם הכאב העצום שהיא חשה – הפכה את הפרידה הזו, שנכפתה עליה בגיל צעיר מאוד, לערב שבו אי אפשר שלא לצחוק ולבכות ושוב לצחוק ולבכות. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את ההכרזה שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן. Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠