סערה מושלמת

החלום על מאדים הוא חלום אנושי עתיק: עולם אדום שנראה קרוב מספיק כדי לדמיין עליו עיר, ורחוק מספיק כדי להבטיח התחלה חדשה. בשנים האחרונות החלום הזה קיבל טילים גדולים, תקציבים ענקיים, ואנשים ממש עשירים שמדברים עליו כאילו מדובר בפרק הבא של הציוויליזציה האנושית. אילון מאסק רוצה להפוך את האנושות למין רב-כוכבי, ג'ף בזוס מדמיין עתיד שבו מיליארדי בני אדם חיים בחלל בזמן שכדור הארץ נשאר מקום ירוק ושקט. מאדים מוצג כתעודת ביטוח מפני אסון עתידי או כפיתרון כמעט טבעי לשאלה מה נעשה כשכוכב הלכת שלנו כבר לא יספיק. אבל מאדים לא באמת מחכה לנו. אין שם אוויר שאפשר לנשום, מים שאפשר לשתות או אדמה שאפשר לזרוע בה. מעבר לאתגרים ההנדסיים מסתתרות גם שאלות אחרות. מי יגור שם? מי יקבל החלטות? מי ישלם? מי יחזיק בחמצן, במים ובדרך היחידה לצאת? זה סיפור על מדע ועל דמיון, על טכנולוגיה ועל כסף, על פחדים אמיתיים ועל הבטחות גדולות. זה גם סיפור על כוח: מי רשאי לדמיין את העתיד בשם כולנו, ומי יצטרך לחיות עם התוצאות. אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

למי לא נמאס מהמדינה שירים את היד! אני לא מתכוון למדינה שלנו, אני מתכוון לרעיון של "המדינה". הרי מהי מדינה? מדינה היא אוסף של ביורוקרטיות, חוקים, רגולציות ובעיקר מיסים, בלי סוף מיסים. המדינה אומרת לך מה מותר לעשות ומה אסור לעשות ואם מותר, אז איך מותר, ומתי מותר ולמי מותר – אינסוף כללים, וחלק מהכללים ממש מטופשים, אחרים מרגיזים והמיסים! כמה מיסים! תנועה אידיאולוגית-טכנולוגית בשם "סיסטדינג" (Seasteading), מנסה לבנות אלטרנטיבה לכל זה - בים. הסיפור שלה הוא לא רק סיפור על בתים צפים אלא גם על הניסיון לקחת שאלות שהתרגלנו לפתור ביבשה ולהעביר אותן לאוקיינוסים מתוך ההנחה ששם אפשר להמציא חוקים חדשים. הרעיון הזה כל כך יוצא דופן שהוא מכנס באותו החדר אוסף של אנשים שבדרך כלל לא מתכנסים במקום אחד ושבו מהדהדת שאלה שנשמעת פשוטה, אבל היא בעצם לא: האם אפשר להקים חברה חדשה מבלי לחזור על כל מה שהופך חברות קיימות למה שהן? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

ארה"ב נחשבת למנהיגת העולם החופשי, למקום שבו שוק הדעות הוא באמת חופשי, מקום שבו לא רק שכל אחד יכול להפוך לכוכב טלוויזיה, כל אחד יכול להפוך לנשיא. אבל בשנים האחרונות מתגברת ההרגשה שהמשחק הדמוקרטי בארה"ב הוא משחק מכור ומי שקנה אותו הוא קומץ מיליארדרים שדואגים לנשיא והוא, בתמורה, דואג להם חזרה. האם זו דמוקרטיה או אוליגרכיה? האם המיליארדרים הבינו שהדרך להשיג גישה אל הכוח בארצות הברית היא באמצעות רכישתו בכסף ובחנופה, והאם הנשיא הבין שהדרך להחזיק בכוח היא להפוך את המדינה למשרתת של האינטרסים העסקיים של האנשים העשירים ביותר על פני האדמה? אם בעלי ההון מממנים את הנשיא, בעלי התשתיות הטכנולוגיות מחזיקים את המדינה, ובני משפחת הנשיא מתעשרים באותם השווקים שהנשיא אחראי עליהם, מה בדיוק נשאר מהדמוקרטיה האמריקאית, ההמנון? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

אם היה לי שקל על כל פעם שבה שאלו אותי בחודשים האחרונים האם אני חושב שכולנו עומדים למות בגלל הבינה המלאכותית, היו לי בערך... חמישים שקלים – שזה לא הרבה, ועדיין, זה די הרבה! חרדה מטכנולוגיה היא לא תופעה חדשה ולאורך ההיסטוריה היו לה מופעים רבים ובכל זאת, אפילו ממבט היסטורי, קשה שלא להרגיש שאנחנו מתמודדים עם משהו שונה. למה? מה הקשר של החרדה הזו לאחד הכותבים האהובים עליי בעולם, לנגדון ווינר, איך זה קשור לצורך שלנו בשליטה ואיך, אולי, ניתן להיאבק בה? שיר סיום: Anxiety, בביצוע Mindme. אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן, צוטט כמי שקבע ש"תפקיד החינוך בדורנו הוא להעניק לילדים את הכלים והאומץ להוביל את פיתוחה ורתימתה של הבינה המלאכותית למען עתיד טוב יותר". ביקורת רבה הופנתה כלפי ההחלטה להציב שלט ענק, שעליו נחרט הציטוט הזה, בכניסה לאחד מבתי הספר בעיר, אבל אפילו מבקריו העיקשים ביותר של שאמה הכהן יתקשו לחלוק על העובדה שהציטוט הוא חלק ממסורת אינטלקטואלית מפוארת וארוכה, שאת מקורותיה ניתן למצוא לפני יותר מ-500 שנה. המסורת הזו היא "אוטופיזם טכנולוגי" והיא מסמנת את הטכנולוגיה כמי שתביא לישועה, תפתור את בעיותינו ותייצר גן-עדן, כאן, על פני האדמה. אבל האם שאמה הכהן שאל את עצמו מהן המשמעויות של הטענה הזו שלו לפיה הטכנולוגיה תוביל לגאולה או לכל הפחות לעתיד יותר טוב? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

לאנשים רבים יש צורך נפשי עמוק בסגירה, ב-Closure. הם רוצים לקבל תשובה, הם רוצים לסגור מעגל, הם רוצים להבין את העלילה ועלילה שלא ברור איך היא הסתיימה, מעצבנת אותם. זו הסיבה שתופעת ה"גוסטינג", שהפכה לפרקטיקה תרבותית מקובלת, כל כך פוצעת ומעיקה: היא שוללת מהננטש את הזכות שלו לנרטיב סגור, היא משאירה אותו תקוע עם סיפור שאין לו סוף והתקיעות הזו מותירה אותו בתוך לולאה. האם יש דרך לחיות עם סיפורים בלתי פתורים, שאין להם סוף ברור ומובחן? זה החלק השני בסדרה בת שני חלקים שעוסקת בסוף של הסיפורים שאנחנו מספרים. שיר סיום: The End - Sture Zetterberg feat. Red Revision אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

לכאורה לאף אחד אין עניין להתעסק עם המחשבה על "סוף העולם" - זו לא מחשבה נעימה - אבל אנשים חוזרים אל הרעיון של סוף העולם בכל תרבות ובכל תקופה. סוף העולם הוא כמו מנוע שמייצר ספרים, דתות, סרטים שוברי-קופות, תיאוריות מדעיות ותנועות פוליטיות. במקום לברוח מהאימה, בני האדם נותנים לה במה. למה העיסוק האובססיבי שלנו בסוף העולם החליף לאורך ההיסטוריה צבעים וצורות אבל לא נעלם, למה כל דור ממציא לעצמו סוף עולם משל עצמו, למה יש לנו צורך עמוק בסוף, בקץ, בסגירה? זה החלק הראשון בסדרה בת שני חלקים שעוסקת בסוף של הסיפורים שאנחנו מספרים. אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

אנשים מודאגים מהופעת הבינה המלאכותית: פגיעה במקומות עבודה, הפצת פייק, האפשרות שהמערכות האלו יצאו מכלל שליטה – באמת שלא חסרות סיבות. אבל כאשר אנחנו שמים לב לסכנות אנחנו פועלים כדי לטפל בהן. מה קורה עם סכנות שאנחנו לא מזהים אותן כסכנות? אנשים נותנים לבינה המלאכותית לכתוב עבורם, להתנסח עבורם, הם נותנים למערכות האלו לערוך אותן, אבל לא בטוח שהם מבינים מה הם מאבדים בדרך. כאשר אני מנסח משהו ונותן לבינה המלאכותית לנסח "טוב יותר", אני לא מקבל "אותי" פלוס ניסוח טוב יותר; אני מקבל משהו אחר ובעיקר, מישהו אחר. הפרק הזה הוא מסוג המקרים שבהם אני משרבט כמה נקודות, פותח מיקרופון ומתחיל לדבר. זה לא פרק מתוכנן, אבל זה משהו שאני חייב לדבר עליו. עכשיו. לפני שיהיה מאוחר. שיר סיום: Dear Lilly - Houses On The Hill אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

שינה היא דבר מוזר. אדם עוצם עיניים, מתעורר אחרי כמה שעות ובמהלך הזמן הזה הוא בעצם מתנתק מהעולם. ואז הוא קם, עושה כמה דברים, ושוב מתנתק. איך זה הגיוני? לא רק שזה לא הגיוני, זה לא יעיל ובעולם שבו יעילות היא הכל, מתפתחת גישה שמנסה למקסם את השינה, להפוך אותה לאירוע שמניב תועלת: תועלת אישית, תועלת בריאותית וכמובן תועלת כלכלית. איך ולמה עברנו מתרבות שרואה בשינה מעמסה, פינוק וסמל לעצלנות, לתרבות שרואה בשינה משהו שלא רק ראוי להתפאר בו אלא גם משהו שחשוב להשקיע בו? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

המונח "סינגולריות" עבר חתיכת דרך. הוא החל את דרכו בלטינית, עבר למתמטיקה, קפץ לפיזיקה ובעשורים האחרונים עבר מהפך שלישי: סופרי מדע בדיוני, עתידנים ואנשי מדעי המחשב החלו להשתמש בו כדי לתאר את הופעתה של בינה מלאכותית כל כך מתקדמת וחכמה, שהיא תשנה את הכל. יש מי שבטוח שכבר הגענו אליה, אל הסינגולריות; ממש באחרונה אילון מאסק צייץ: "ברוכים הבאים לסינגולריות. איך הטמפרטורה?". אז רגע, זה אומר שהגענו? התשובה על השאלה הזו רחוקה מלהיות פשוטה כי "סינגולריות" הוא מושג שעטוף באי-ודאות מכל הכיוונים. הוא לא רק מושג טכנולוגי, הוא גם מושג תרבותי ואפילו פוליטי ואין שום הסכמה על ההגדרה שלו, על המשמעות שלו או על האופן שבו בודקים האם חצינו את הסף שלאחריו יהיה אפשר להכריז ש"הגענו לסינגולריות". אז הגענו או לא? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

פוטבול אמריקאי הוא לא רק ספורט תחרותי; הוא תופעה קיצונית, משונה ואפילו פרדוקסלית. מצד אחד, בעוד שענפי ספורט אחרים שנולדו או פותחו בארצות הברית, כמו כדורסל, זכו להצלחה בינלאומית מסחררת, הפוטבול נותר סגור בתוך גבולות המדינה וכל הניסיונות לייצא אותו לעולם זכו להצלחה מוגבלת. מצד שני, בתוך ארצות הברית, המשחק נהנה משליטה שמגמדת כל תופעה תקשורתית או תרבותית אחרת. מבין מאה משדרי הטלוויזיה הנצפים ביותר בארצות הברית בשנת 2023, 93 היו משחקים בליגת הפוטבול האמריקאית, ה-NFL. אין לזה שום מקבילה בשום מקום ובשום תחום. איך קורה שמשחק ספורט אחד השתלט באופן הזה על מדינה עצומה כמו ארה"ב? איך משחק אחד הפך, הלכה למעשה, ל"דת אזרחית" שיש בה חוויות שמוכרות ממוסדות דתיים מסורתיים? מה יש במשחק הזה שלוכד את הדמיון האמריקאי והופך אותו לתופעה תרבותית כל כך משוגעת? אתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

הלודיטים חיו לפני יותר מ-200 שנה, מה שאומר שאנחנו לא מכירים אף אחד שהכיר מישהו, שהכיר מישהו, שהכיר מישהו, שאיכשהו הכיר איזשהו מישהו שהכיר לודיט, מה שאומר שאנשים יכולים לומר עליהם, פחות או יותר, מה שהם רוצים. העובדה שהם התנהלו כקבוצה סגורה וסודית, שניהלה מבצעים בסגנון צבאי, הופכת את הניסיון להכיר אותם למסובך אפילו עבור היסטוריונים מקצועיים. זה גם מה שהופך אותם למטרה קלה עבור כל מי שמעוניין להפוך אותם לרעיון, לקריקטורה, לייצוג תרבותי שלתוכו הוא משליך סטריאוטיפים, טיעונים וקביעות שבינן ובין המציאות כמעט אין דבר. אבל יתכן שבאופן אירוני, אולי אפילו טרגי, רק עכשיו, יותר מ-200 שנה אחרי שהם הפסידו, אנשים מתחילים להבין את מה שהלודיטים ניסו לומר, את הרעיון שהם ניסו לקדם. הם מבינים את זה עכשיו כי רק עכשיו הם מרגישים על בשרם את מה שהלודיטים הרגישו בזמנם. לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

בכל מדינה יש אתר, אזור, מרחב שכאשר אתה נוגע בו אתה נוגע בלב האומה. בארה"ב יש כמה אתרים שכאלו ואין ספק שאחד מהם הוא "בריכת ההשתקפות", אזור שמשמש כתפאורה ברגעים שבהם ארה"ב מציגה את עצמה בפני עצמה. זו הסיבה שכל שינוי בבריכה, כל שיפוץ, ריקון, כל ויכוח על המראה שלה, זוכה לעניין ציבורי שחורג הרבה מעבר לשאלות שנוגעות לאדריכלות, גינון או תחזוקה. אבל עבור דונלד טראמפ, יזם נדל"ן בעברו, ומי שפיקח על בנייתה של בריכה אחת או שתיים במהלך הקריירה שלו, זו לא בעיה ולכן הוא הכריז שהוא יטפל בבריכה הלאומית שהתקלקלה. התוצאה היא סיפור פוליטי מצחיק, אבסורדי והזוי שהפך לאובססיה נשיאותית חסרת כל היגיון או פשר, ואז לאובססיה לאומית שהשתלטה כמעט לחלוטין על סדר היום הפוליטי, הלאומי והתקשורתי וזאת בתקופה שבה ארה"ב גם ניהלה מלחמה. מלחמה? נו באמת! שמעתם מה קרה לבריכה? לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

שאלת התודעה היא צרה צרורה. אין זה משנה אם אתם מנסים לפתור את "הבעיה הקלה של התודעה", כלומר אם אתם מנסים להסביר איך המוח עושה את מה שהוא עושה, או את "הבעיה הקשה של התודעה", כלומר אם אתם מנסים להסביר למה משהו מרגיש כמו משהו, אתם מתמודדים עם אחד האתגרים הכי גדולים שאיתו מתמודד עולם המדע. לכאורה השאלה החשובה שעומדת בפנינו היא "האם יום אחד מערכות הבינה המלאכותית יהיו מצוידות בתודעה?", אבל יתכן שזו בכלל לא השאלה החשובה. יתכן שהשאלה החשובה לא עוסקת באמת העובדתית אלא באמת הסובייקטיבית: במה אנשים מאמינים? אחרי הכל, אם רוב האנשים יאמינו שמערכות בינה מלאכותית פיתחו תודעה, האם זה משנה אם זה באמת קרה? לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

לאורך ההיסטוריה השתמשנו במטפורות שונות כדי לתאר את המוח והן תמיד היו קשורות בהתפתחות הטכנולוגית האחרונה. פעם המוח היה כמו שעון, אחר כך הוא היה כמו רכבת ואחר כמו תחנת ממסר שמעבירה ומשדרת אותות טלגרף. היום המטפורה השולטת היא ש"המוח הוא כמו מחשב". אבל המוח הוא לא כמו שעון, הוא לא כמו רכבת, והוא לא כמו תחנת ממסר. האם המוח הוא כמו מחשב? האם המטפורה הזו מתארת בצורה מדויקת את מה שקורה בתוך המוח שמוביל לתודעה או שמא מדובר בשגיאה איומה? בחלק הראשון בסדרת התודעה הצגתי כמה תיאוריות שמנסות להסביר למה ואיך תתפתח תודעה במערכות מבוססות סיליקון ובחלק הזה אציג את טיעוני המחנה השני. במחנה הזה יש חוקרים לא פחות מוכשרים, נחשבים או מקצועיים שטוענים שעצם הרעיון ש-ChatGPT או קרובי משפחתו יפתחו תודעה, הוא חוסר הבנה מוחלט בנוגע לאופי של התודעה. אם בחלק הראשון עסקתי בעיקר באופי של הבינה המלאכותית, בחלק הזה אתמקד בצד השני: באופי של התודעה. לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

שאלת התודעה היא שאלה שיש סביבה הרבה מאוד תיאוריות ומעט מאוד הסכמות, וזה עוד החלק הקל. העניינים מסתבכים כאשר מתחילים לחשוב על תודעה מלאכותית: אם אנחנו לא מצליחים להבין את התודעה שלנו, אם אנחנו לא מצליחים לנסח לעצמנו, להסכים בינינו, מהי התודעה שלנו וממה היא עשויה, איך נוכל לבחון את שאלת התודעה ביצורים אחרים? אבל מה שעד לא מזמן היה דיון במישור הפילוסופי, האתי ואפילו המדעי, עובר לדיון במישור המעשי. בשנים האחרונות הופיעו יותר ויותר חוקרים ומדענים – אני מדבר על האנשים הכי בכירים, הכי נחשבים, הכי חדים בתחומם – שטוענים אחד משניים: או שהבינה המלאכותית כבר מצוידת תודעה או שהיא עדיין לא מצוידת תודעה, אבל אין שום סיבה שזה לא יקרה בשנים הקרובות. נשמע מרשים אבל מהצד השני יש רבים וטובים, רבים וטובים ממש, שטוענים שאנחנו רחוקים מאוד מהרגע שבו מכונות יפתחו תודעה ושיש מצב... שזה לא יקרה לעולם. עד כדי כך חוסר ההסכמה גדול. לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

הטיולית של "סערה מושלמת" יוצאת לדרך חדשה. לאתר "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il לתמיכה ב"סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/support

במובן העמוק ביותר, החיים הם מלחמה באנטרופיה. אורגניזם מסודר הוא אורגניזם חי. אם הגוף שלנו סובל ממצב של אי-סדר כי אנחנו חולים או נפצעים, הגוף שלנו נאבק כדי לשחזר את הסדר הפנימי שמתקיים בתוכו. מוות, במובן הפיזיקלי, הוא הרגע שבו גוף כבר לא יכול להתנגד לכוחות האנטרופיה והמבנה מתפרק באופן בלתי הפיך. מכאן שהשאיפה שלנו לסדר היא לא בחירה פילוסופית אלא כורח ביולוגי שמוטבע בנו כדי להבטיח את המשך הקיום שלנו. אנחנו "הולכים נגד היקום" כי זה הדבר היחיד שמאפשר לנו להיות. אם סדר הוא חיים, האם זה אומר שמי שדוחף כאוס ומקדם אותו, הוא אנטי-חיים? מה דוחף את סוכני הכאוס לכיוון הזה, מה האינטרס שלהם, למה הם פועלים כך, מה הם לא מבינים? ובכן, לא בטוח שאלו הם שלא מבינים. יכול להיות שאלו אנחנו שלא מבינים. להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/Bnq5Zpn6Hic לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il

כבני אדם אנחנו אוהבים להסתכל על קבועי זמן ברורים ולהתייחס אליהם כאשר אנחנו מדברים על אירועים גורליים: זו היתה הדקה המפחידה, השעה החשובה, היממה הקובעת, החודש ההיסטורי, השנה המכריעה. אבל במציאות, ההיסטוריה לא מתכנסת לתוך מסגרות זמן שמשום מה, באופן די שרירותי, אנחנו, בני האדם, החלטנו לבנות. מצד שני, לפעמים, זה מסתדר. לפעמים, ההיסטוריה באמת מתכנסת אל תוך קבוע זמן שכזה ונדמה ש-1968 היא דוגמה לכך. בבת אחת, כמעט באופן ספונטני, בנקודות רבות בעולם, התפרצה מאגמה חברתית. מיליוני אנשים יצאו לרחובות, שרפו מכוניות, הפגינו, קראו להפיכות. הם היו אנשים שונים, מתרבויות שונות, עם אג'נדות שונות ובכל זאת רבים מהם יצאו לרחובות. לרגע אחד היה נדמה שהעולם שוקע אל תוך כאוס אמיתי, כאוס שלא ברור איך הוא יסתיים ומה יבוא אחריו. אבל למה דווקא 1968? למה דווקא השנה הזו הפכה לשנת הכאוס, למה מאז לא נתקלנו בכזו שנה ומה אפשר ללמוד מהשנה הזו על הכאוס הבא? להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/CXzxkzNHgkQ לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il

סביר להניח שמתישהו הרמתם עיניים לשמיים ושאלתם את עצמכם: "מתי נפגוש חייזרים?". אחרי הכל, רק בגלקסיה שלנו יש מאות מיליארדי כוכבי לכת וביקום כולו יש משהו כמו שתי טריליון גלקסיות. זה פשוט לא יתכן, זה לא הגיוני, שאנחנו היצורים החיים האינטליגנטיים היחידים בכל היקום. המחשבה הזו, בשילוב כמה גורמים נוספים, הפכה אנשים רבים לאובססיביים בנוגע לרעיון של חייזרים, חוצנים, וכמובן לעצמים בלתי מזוהים, עב"מים. אבל העיסוק בנושא מעלה שורה של שאלות. למשל, למה דווקא האמריקאים מגלים כזו אובססיביות בנוגע חייזרים? למה דווקא בה הוקמו אינסוף ועדות חקירה ונערכו אינסוף שימועים שעוסקים בנושא הזה? למה דווקא בארה"ב נולד המיתוס של "אזור 51" שבו לכאורה ממשלת ארצות הברית מחזיקה ובעיקר מסתירה כלי טיס מהחלל החיצון לצד גופות של החייזרים שטסו בהם? מי מרוויח מכך שברחבי המדינה הגדולה הזו מסתובבת חבורה של אנשים שמשמיעה טענות בנוגע לניסויים סודיים, חטיפות של אנשים וצלחות מעופפות? מי מרוויח מכל הכאוס הזה? להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/KQvUMdPKiiI לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il

ביטקוין והאופן שבו הוא עובד, מושפע עמוקות מאידיאולוגיות וגישות ספציפיות; הוא לא "סתם" נראה ככה. מפתחי הביטקוין ומי שדוחפים אותו מאמינים שהמנגנון הפוליטי-חברתי - שבאמצעות דיון, משא ומתן ולפעמים הפעלת כוח, מתקבלות החלטות - הפך מסואב ומושחת ולכן צריך להחליף אותו בקוד, קוד שכולם רואים אותו, כולם מפקחים עליו וכמעט שלא ניתן לשנות אותו. אם נארגן את החברה באופן הזה, כך הם מאמינים, כל אדם יוכל לקבל החלטות באופן חופשי ובגלל שהן יהיו מתווכות באמצעות קוד, תיווצר יציבות וסדר חברתי. זה יישום חדש של חלום קיברנטי ישן, יישום של תפיסת עולם ליברטנית שרואה באינדיבידואל את היחידה הרלוונטית היחידה ורואה בכל מה שמריח מארגונים, ריכוזיות והמדינה, כתועבה. אבל בתוך היישום הזה טמונים לא מעט פרדוקסים שמובילים למצב שבו בניגוד לתחזיות לפיהן ביטקוין יוביל ליציבות, הוא דווקא מעודד חוסר יציבות, בין השאר בשל ההתנגשות שנוצרת בין הסדר החדש שהוא מנסה לקדם, לסדר הנוכחי. להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/Bv7K0ni2Vsk לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il

בין השנים 2006 ל-2009 מחירי הבתים בארה"ב צנחו ביותר מ-30% ובתוך זמן קצר החל גל של עיקולי בתים שעקר מיליוני משפחות מבתיהן. האמון במערכת הפיננסית התמוטט, בנקים הפסיקו להלוות כסף האחד לשני מחשש שאף אחד לא יוכל להחזיר את ההלוואות, מה שיצר "מחנק אשראי"; חברות ועסקים לא הצליחו לקבל הלוואות כדי לממן את הפעילות שלהם, מהעסקים נסגרו ומיליוני עובדים פוטרו. אחת התגובות המעניינות והמקוריות לכאוס הפיננסי הזה היתה הביטקוין, מטבע קריפטוגרפי שנוצר כחלופה למערכות הבנקאיות, הרגולטוריות והממשלתיות שקרסו במשבר הסאב-פריים. אבל האם התגובה הזו היא בכלל התרופה הנכונה? האם ביטקוין מוסיף יציבות וסדר למערכת או שמא הוא עצמו סוכן כאוס שמכניס עוד אי-ודאות וכאוס שעלול להוביל להתמוטטותה של המערכת הפיננסית כולה? להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/oWSPXdeZ9v0 לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/

רבים חושבים על כאוס כעל מצב שבו כל החוקים והכללים נשברים, מצב שבו אנחנו גולשים לאנרכיה, מצב שבו דברים מתרחשים בצורה אקראית. אבל ב"המשפט", אחת מיצירות המופת הספרותיות הגדולות ביותר שיצאו תחת ידיו של סופר כלשהו, פרנץ קפקא ממחיש שכאוס יכול להתרחש דווקא כתוצאת מפעולתה של מערכת ביורוקרטית שיש לה, לכאורה, כללים ברורים ומסודרים. "המשפט" מלמד אותנו שדווקא מערכת שאמורה להיות כוח מייצב שמבטיח סדר, צדק ויעילות, יכולה להפוך לכוח משבש שמייצר בלבול, חוסר צדק וייאוש. להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/myV9Ebk0q-8 לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/

אני עוצר לרגע כדי לענות על שאלה שנשלחה אליי מעשרות מאזינים ומאזינות: מאיפה הגיעו השירים שבסוף הפרקים ולמה אנחנו לא מוצאים אותם? ובכן... יש כאן סיפור מעניין. ל-Playlist של שירי העונה השנייה: https://www.youtube.com/playlist?list=PLr9s5y97_Uk4DS8bPRKJD0fCrII_oweis לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il

האם יתכן שפעולה אחת של אדם בודד, צעיר, עני, חולה, שמגלה בצירוף מקרים בלתי נתפס שהדמות שבה ניסה להתנקש ללא הצלחה יושבת מולו במכונית, הטילה יבשת שלימה ואז את העולם כולו, אל תוך מלחמת עולם אחת, אולי אפילו שתיים? האם פעולה אחת של אדם אחד יכולה לעצב מחדש את הסדר העולמי? מפת אירופה לפני מלחמת העולם הראשונה: https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/c/cb/Europe_1914-he.jpg להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/CTpSB8s1rIk לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/

מאז המצאת הדפוס לא נתקלנו בטכנולוגיה כל כך מהפכנית ובעלת עוצמה כמו הבינה המלאכותית. למרות שהמונח עצמו, "בינה מלאכותית", נטבע באמצע בשנות החמישים, רק בשני העשורים האחרונים היא הפכה למוכרת ורק בשנים האחרונות החלו להטמיע אותה בכמעט כל מוצר שאפשר להעלות על הדעת. סכומי הכסף שמושקעים בפיתוח מערכות בינה מלאכותית הם אדירים, הם חסרי תקדים, מעולם לא הושקעו סכומי כסף כל כך גדולים – טריליוני דולרים בתוך כמה שנים – כדי לפתח טכנולוגיה בודדת. הסיבה להשקעה ברורה: מעבר לפוטנציאל של הבינה המלאכותית לשנות את החיים של כולנו לטובה, יש לה פוטנציאל להניב עושר חסר תקדים למי שיצליח לפתח בינה מלאכותית כללית, כזו שיודעת להתמודד עם כל משימה שאנחנו, בני האדם יכולים להתמודד איתה, שלא לדבר על סופר-בינה מלאכותית. אבל לאותה טכנולוגיה ממש יש גם צד שני, אפל. האופן שבו הטכנולוגיה הזו מפותחת, עובדת ומוטמעת, האופן שבו היא משפיעה ועוד תשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו ועל החברה כולה, מייצג בצורה כמעט טהורה, את הרעיון של "כאוס". במובנים רבים, בינה מלאכותית היא סוכנת הכאוס האולטימטיבית. להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/sATuWod-9Sk לאתר האינטרנט של…

לאחר עליית הפיזיקה הקלאסית במאה ה-17, שהתבססה על העבודה של אייזיק ניוטון, נדמה היה שהתשוקה שלנו לסדר עומדת להתגשם. חוקי התנועה של ניוטון וחוק הכבידה, יצרו מסגרת תיאורטית שבה היקום כולו נראה כמי שפועל כמכונה אחת גדולה. הפיזיקה הניוטונית יצרה אשליה של שליטה לפיה לכל אירוע יש סיבה, מה שמוביל לשרשרת בלתי ניתנת לשבירה של סיבה ותוצאה. אבל כמו כל אשליה אחרת, גם האשליה הזו התנפצה. תיאוריית הכאוס לימדה אותנו שגם מערכות דטרמיניסטיות יכולות להתנהג בצורה בלתי ניתנת לחיזוי ומכניקת הקוונטים הראתה שחוסר היכולת לבצע חיזוי מדויק, הוא מהותי לטבע היקום עצמו. שתי התיאוריות האלו טלטלו לא רק את יסודות המדע, אלא גם אותנו. הם הפכו את העולם למקום משונה, מוזר ויש שיטענו, בלתי ניתן להבנה. קישורים: סרטון: קריסת "גרטי הדוהרת" https://www.youtube.com/watch?v=5se0Xt7GV8c ספר: כשאנחנו חדלים להבין את העולם http://bit.ly/3UWC7vg

הקולנוע אוהב כאוס כי כאוס הוא בסיס לסיפור דינמי ומוצלח. אחרי הכל, מה מעניין בשגרה, מה מעניין בסדר? הדברים מתחילים להיות מעניינים כאשר הם יוצאים מכלל שליטה, כשהם מתפרקים. אבל למרות שהוליווד אוהבת אי-סדר ובלגאן, היא מקפידה שלסיפורים שלה יהיה סוף טוב, שהגיבור ינצח את הרשע ושהסדר יחזרו על כנו. אבל מה קורה כאשר הגיבור הוא האדם שדוחף לכאוס? גיבורים מהסוג הזה הם הרבה יותר נדירים אבל שניים מהם הם ממש משכנעים: טיילר דורדן, האלטר-אגו של המספר האלמוני בסרט "מועדון קרב" משנת 1999, וארתור פלק, הגיבור של הסרט "ג'וקר", שעלה לאקרנים בדיוק 20 שנה מאוחר יותר, ב-2019. שני הגיבורים האלו מציגים בפנינו את אותה השאלה: מהו כאוס, מה תפקידו בעולם החברתי ואיך נראית הדמות שנושאת אותו על כתפיה? שלא במפתיע ארתור וטיילר הפכו לארכיטיפים שהציתו את הדמיון הציבורי ברחבי העולם, שניהם המשיכו להתקיים הרבה אחרי שהסרט נגמר, שניהם גיבורים שהכאוס עבורם הוא המהות, המטרה עצמה. לתשומת לבכם: בפרק יש ספוילרים רבים לשני הסרטים.

בראשית דרכו אילון מאסק נחשב להבטחה הגדולה של המין האנושי, לדמות של גיבור-על שכאילו נוצרה ביקום מדע-בדיוני. הוא הקים חברות, קנה חברות והפך לאדם העשיר בעולם. הוא פעל כדי להבטיח עתיד טוב יותר לבני אדם באמצעות פיתוח כלי רכב חשמליים, באמצעות פיתוח דרכים חדשות לטוס לחלל. אבל בתוך זמן קצר יחסית, הוא הפך לאחת הדמויות החשובות, המוזרות וההרסניות ביותר של המאה ה-21, הוא הפך לאחד מסוכני הכאוס הגדולים בעולם. [גרסה חדשה שכוללת שיר סיום] להאזנה לשיר הסיום: https://youtu.be/nlne-Kz5vA8 לאתר האינטרנט של "סערה מושלמת": https://www.perfectstorm.co.il/

אם תניחו לדברים, אם פשוט תעזבו אותם, הם יתפרקו, הם יתמוטטו. בגלל שהיקום דוחף כל הזמן לכיוון של אי-סדר, אנחנו מחוקקים חוקים, בונים מבנים ומייצרים כללים, שכל המטרה שלהם היא להיאבק בכאוס שמאיים לכלות אותנו. לכאורה, כיצורים של סדר והרגלים, יש בכאוס משהו מפחיד ומאיים ולמרות זאת אנחנו מוקפים בסוכני כאוס שכל מה שהם עושים הוא לדחוף לצד השני: הם מנסים לפרק את מה שמסודר, למוטט את מה שעומד, לפורר מערכות חברתיות, כלכליות, משפטיות, הם מנסים לפרק את הכל. אבל למה?! מי מעוניין בכאוס, מה אפשר להרוויח ממנו, ומה קורה מהרגע שהוא מגיע? בעונה הראשונה של "סערה מושלמת" עסקתי באובססיה שלנו לסדר ולמספרים, בעונה הזו אעסוק בצד השני.

בחודשים האחרונים נשאלתי כמה וכמה פעמים "מה קורה עם עונה שנייה, מתי היא עולה, מה קורה עם זה?!". אז מה באמת קורה עם זה?

בעולם של טכנולוגיות דיגיטליות שבתוכו אנחנו חיים, מספרים נמצאים בכל מקום. המילה Digital מורכבת מהמילה Digit, "ספרה". אין פלא שבשנים האחרונות כל מה שטכנולוגי הוא דיגיטלי וכל מה שדיגיטלי הוא פועל יוצא של מספרים: תחילה הם מוצגים כנתונים, אחר כך הם ה"חומר", ה"דבר" שהאלגוריתמים עושים עליו מניפולציות, ולבסוף, הם גם התוצאה. אז בפרק האחרון של העונה הראשונה החלטתי להציג תזה קצרה, מחשבה. המחשבה הזו עוסקת במה שעשויה להתגלות ההשפעה הגדולה ביותר של תרבות המספרים שבתוכה אנחנו שקועים: הפיכת כל דבר לתחרות ומאבק.

המאה ה-21 נפתחה בסערה עם בהלה סביב באג 2000, המתקפה על מגדלי התאומים, התפוצצות בועת הדוט.קום ואז התפוצצות בועת הסאב-פריים. אבל עד כה האירוע הגלובלי הגדול ביותר של המאה ה-21, שלא ברור אם יהיה גדול ממנו, הוא מגפת הקורונה. הקורונה היתה המגפה המתועדת בהיסטוריה ובמהלכה הופצצנו במספרים: כמה חולים יש, כמה מאושפזים, מונשמים, מתים, כמה חיסונים ניתנו, מה המרחק שצריך לשמור בין אדם לאדם, כמה זמן צריך להישאר בבידוד – עוד ועוד מספרים. לכאורה כל המספרים האלו היו אמורים לסייע לנו ליצור קונצנזוס, להסכים על העובדות. בפועל ההפך קרה.

במשך שנים לא היה ניתן למדוד את הפעילות שמתרחשת בכלכלות של מדינות, אבל במאה העשרים, מה שהיה תיאורטי הפך למעשי והשאלה החלה להשתנות: לא עוד "איך מודדים?" אלא "מה מודדים?". במלים אחרות, מה מדינה צריכה למדוד כדי לדעת האם הכלכלה שלה בריאה, האם היא צומחת או דווקא נקלעה למיתון? התשובה לשאלה הזו מסתכמת בראשי תיבות: תמ"ג או "תוצר מקומי גולמי". אבל למרות שהנתון הזה נחשב לנתון הכלכלי החשוב בעולם, כלכלנים רבים מצביעים על העובדה שלא רק שהוא לא מודד את מצב הכלכלה, הוא מוביל לעיוותים שיוצרים נזקים חברתיים וסביבתיים עצומים. האם זה יכול להיות? איך למספר אחד יכולה להיות השפעה כל כך גדולה וכל כך מזיקה?

מעטים המושגים בעולם הפסיכולוגיה שסביבם יש חוסר הסכמה כה גדול כמו המושג "אינטליגנציה". מעטים המושגים בעולם הפסיכולוגיה שהעסיקו פסיכולוגים, פילוסופים, סוציולוגים, קרימינולוגים, נוירוביולוגים, אנשי חינוך ואפילו פוליטיקאים, כמו המושג "אינטליגנציה" והכלי שלכאורה מודד אותו – מבחן האייקיו. בסיפור שמאחורי מבחן האייקיו יש את כל החומרים שמהם עשויה דרמה מרתקת: יש בו איש אשכולות אנגלי, פסיכולוג צרפתי, שופט בית משפט עליון אמריקאי וצורר גרמני – כולם מפתחים, משכללים ואז מקדמים אידיאולוגיה חברתית שמשתמשת במדד חדש ומפוקפק שבאמצעותו, לכאורה, נמדדת מנת משכל, אינטליגנציה, ובאמצעות המדד הזה הם מספקים הצדקה חברתית, תרבותית ומשפטית לכמה ממעשי הזוועה הגדולים ביותר שבוצעו במהלך המאה העשרים.

הגענו למחצית הדרך ובפרק בונוס קצר אני מתייחס לשאלות וההערות שהגיעו אליי בעקבות הפרקים על מקומות העבודה, האקדמיה ו... פלוטו! אם יש לכם/ן שאלות, מחשבות, רעיונות והצעות שלחו אותן לכתובת המייל ps@popup.co.il.

במשך עשרות שנים מורים לימדו, תלמידים למדו וכולם ידעו שבמערכת השמש יש תשעה כוכבי לכת. אבל אז, באוגוסט 2006, הכל השתנה. זה קרה כאשר האיגוד האסטרונומי הבינלאומי החליט לבעוט את פלוטו ממועדון כוכבי הלכת של מערכת השמש שלנו. אבל איך זה יכול להיות? למה כוכב לכת אחד (לשעבר) הודח מהמועדון ומדוע כמעט עשרים שנה אחר כך, יש עדיין רבים שמסרבים לקבל את רוע הגזירה? זהו סיפורו המסעיר של הגוף השמיימי עם השם הכי חמוד במערכת השמש שבמשך 76 שנה נחשב כוכב לכת ואז, כבר לא.

לרוב המוסדות להשכלה גבוהה בעולם יש שני תפקידים: מצד אחד הם מכשירים סטודנטים ואת דור העתיד של החוקרים, כלומר עוסקים בהוראה, ומצד שני הם מספקים תשתיות ומגייסים חוקרים שעוסקים במחקר. כדי לדעת מי סטודנט טוב ומי פחות טוב, מי מרצה סביר ומי מרצה מעולה, מי חוקר "בסדר" ומי כוכב עולה, פותחו מגוון של כלים, שיטות ומדדים שכל תפקידם הוא למדוד את שני חלקי המכונה – מצד אחד את הסטודנטים והמרצים ומצד שני ואת החוקרים ומוסדות המחקר. המהלך למדידה ודירוג של כל דבר הפך את מערכת ההשכלה הגבוהה למפעל, מפעל של מספרים, שבו מהקצה האחד נכנסים סטודנטים, מרצים, מוסדות ומחקרים ומהקצה השני יוצאים הרבה מאוד מספרים.

איך מגלים מי העובדים הכי יעילים ומי העובדים הכי פחות יעילים? אחת השיטות היא לנסות ולמדוד את הביצועים של כל העובדים ואז, בעזרת הרבה נתונים, לקבל החלטות: האם לקדם עובד מסוים או לפטר אותו, האם לתת לו אחריות נוספת או דווקא לקחת ממנו סמכויות, האם להעניק לו העלאת שכר או דווקא להפחית משכרו. מה שלכאורה נשמע פשוט – למדוד את הביצועים של העובדים – מה שאמור להמיר תפישה סובייקטיבית של "הערכת העובדים", לניתוח אובייקטיבי שמבוסס על נתונים ומספרים, הפך למקור של חיכוכים ומתחים וכלל לא בטוח שהוא הפך את העובדים ליותר יעילים.

אחרי שידור פרקים 3 ו-4 הוצפתי במבול של שאלות, תגובות ומחשבות. אז הנה פרק בונוס נוסף, פרק "פסק זמן", שבו אני עונה ומתייחס לחלק מההודעות שקיבלתי. אם יש לכם/ן שאלות, מחשבות, רעיונות והצעות שלחו אותן לכתובת המייל ps@popup.co.il.

תנועת האלטרואיזם האפקטיבי קוסמת לשני סוגים של אנשים. הראשון הוא לאלו שרוצים לעזור לבני אדם, שאכפת להם מבני אדם, שחשים אמפטיה כלפי בני אדם. השני הוא לאלו שכלל לא מתעניינים בבני אדם אלא במתמטיקה של הבעיה; הם מוקסמים מהחישובים, מהמרדף אחר פתרון המשוואה. אבל מה קורה כאשר אנשים מהסוג השני נמצאים בעמדה שמאפשרת להם לנתב סכומי כסף אדירים למטרות צדקה? מה קורה כאשר הם צריכים לקבל החלטות שבעיניהם עשויות להשפיע על גורל האנושות כולה? סם בנקמן-פריד נתן לכך תשובה.

המשאבים בעולם מוגבלים וכאשר מדובר בתרומות, הם מוגבלים פי כמה. על הרקע הזה קמה תנועת האלטרואיזם האפקטיבי שראשיה טענו שהם פיתחו שיטה שבאמצעותה ניתן לחשב בצורה מדויקת, מתמטית ומדעית, את מידת ההשפעה שייצר כסף שיינתן כתרומה. כשהם מצוידים בכלי החדש, ניגשו אנשי התנועה למצוא את המטרות הראויות ביותר לתרומה, ראויות לא בגלל שהן חשובות או צודקות יותר, אלא בגלל שתרומה להן תייצר את ההשפעה הכי גדולה. אבל במהלך הזמן האופן שבו התנועה חשבה על מטרות, תרומות והשפעה השתנה, ולשינוי הזה היו תוצאות שאותן אף אחד לא צפה.

הזמנתי אתכם ואתכן לשלוח שאלות לכתובת המייל ps@popup.co.il. חשבתי שלא אקבל דבר. טעיתי! בפרק בונוס קצר, שאותו אני מכנה "פסק זמן", אני עונה על כמה מהשאלות שנשלחו אליי בנוגע לפרקים 1 ו-2.

איך קובעים מי מנצח במלחמה? שני צדדים, צד א' וצד ב', נלחמים. צד א' הכריז מלחמה על צד ב' או ההפך, זה לא משנה, איך קובעים מי ניצח? במשך מאות בשנים נטען ש"מלחמה היא ממלכת אי-הוודאות" אבל במהלך המאה העשרים התפתחה תפישה שקבעה שניתן להכניס ודאות גם למלחמות וזאת באמצעות טכנולוגיה ושיטה חדשה שבאמצעותה ניתן לכמת, לספור ולמדוד כל דבר, גם את ביצועי הצבא שלך וגם את ביצועיו של האויב. התפישה הזו, שהשתלטה על המחשבה של מקבלי ההחלטות האמריקאים בתקופת מלחמת וייטנאם, שיחקה תפקיד מרכזי באחת ההסתבכויות הצבאיות המפוארות ביותר שידעה ארצות הברית.

מתי התחלנו למדוד את עצמנו בצורה כל כך אובססיבית? מתי התחלנו למדוד כמעט כל דבר שאנחנו עושים ומתי החלטנו לתרגם את כל המדידות האלו למספרים? כמה זמן אנחנו ישנים, כמה צעדים אנחנו צועדים, כמה אוכל אנחנו אוכלים, כמה מים אנחנו שותים, כמה זמן אנחנו נחים - הכל נמדד, להכל מוצמד מספר. מהם הכוחות שדוחפים אותנו לעקוב אחרי עצמנו ללא הפסקה ולתת לעצמנו ציונים על הביצועים שלנו, מדוע מיליוני אנשים ברחבי העולם קונים חיישנים סופר-מתוחכמים שאותם הם מצמידים לגוף והאם זה תמיד משפיע עליהם לטובה?

אנחנו מוקפים במספרים. בכל מקום יש מספרים. למעשה, קשה לנו לחשוב על העולם ללא מספרים: ציונים, מדדים כלכליים, מידות ומשקלים, נוסחאות מתמטיות, אלגוריתמים – כולם יצורים שמורכבים ממספרים. אנחנו כל כך רגילים למדוד ולתאר המציאות באמצעות מספרים שרק לעתים רחוקות אנחנו עוצרים לרגע וחושבים עליהם כעל אובייקט תרבותי, אובייקט ששינה אותנו, שינה את מי שאנחנו ואת האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם שבתוכו אנחנו חיים. לפני יותר משנתיים החלטתי לצאת למסע, מסע גלובלי שיבדוק מה קורה כאשר רעיונות הופכים לאובססיה תרבותית, ובאופן ספציפי, מה קרה כאשר תרבות שלימה הפכה אובססיבית למספרים. את התוצאה של המסע שלי כינסתי לסדרה שאותה אני מכנה בשם "סערה מושלמת". בקרוב.